בן למשפחה שכבר ירדה מגדולתה
ניקולו מקיאוולי נולד בפירנצה ב-3 במאי 1469, הילד השלישי במשפחה והבן הראשון. אביו, ברנרדו, היה דוקטור למשפטים, אבל בבית לא היה די כסף. הוא היה שקוע בחובות ונחשב לאחד העניים במשפחת מקיאוולי, משפחה פירנצאית ותיקה שכבר עמדה אחרי ימיה הטובים.
מה שידוע על שנות ילדותו של ניקולו בא כמעט כולו ממקור אחד, וגם הוא מקור לא צפוי: ספר הזיכרונות שאביו ניהל בין 1474 ל-1487, מעין פנקס בית שבו רשם רכישות, חובות, הוצאות ולימודים. הפנקס הזה שמור בפירנצה, והוא העדות המהימנה היחידה לאופן שבו גדל מקיאוולי. אין בו רמז לדבר גדול.
ארבע עשרה שנים במזכירות
ב-1498, כשהיה בן עשרים ותשע, נתמנה ניקולו למזכיר השני של הרפובליקה הפירנצאית. זו לא הייתה משרת הגות, אלא עבודה תובענית של כתיבה וניהול: התכתבות בלתי פוסקת, ניסוח דוחות ושליחויות דיפלומטיות מטעם העיר.
השליחויות האלה הן שעיצבו אותו. הוא נשלח לחצר הצרפתית, אל הקיסר, ואל צ'זארה בורג'ה בשיא כוחו, וראה מקרוב איך מתנהלים עניינים בין כוחות גדולים כשעיר בינונית עומדת ביניהם. את מה שראה דיווח, ואת מה שדיווח שמר. שנים אחר כך חזר בכתביו אל אותם אנשים ואל אותם רגעים.
באותן שנים השתנו גם חייו הפרטיים: ב-1500 מת אביו ברנרדו, וב-1501 נשא לאישה את מריאטה קורסיני. נולדו להם שישה ילדים, ארבעה בנים ושתי בנות.
הצבא שהקים
כל אותן שנים העסיקה אותו שאלה אחת: למה פירנצה אינה מצליחה להגן על עצמה. התשובה שלו הייתה שפירנצה שוכרת את הגנתה במקום להעמיד אותה בעצמה, וכך פותחת פתח לכל תקלה.
הוא הפך את המחשבה הזאת למעשה. בדצמבר 1506 אושרה בפירנצה תכניתו להקים חיל מגויסים מתושבי השטחים שבשליטת העיר. הוקם גוף שניהל את העניין, ומקיאוולי נעשה מזכירו. השנתיים שלאחר מכן עברו עליו בדרכים, בגיוס אנשים ובניסוח נהלים. ב-1509 נטל החיל הזה חלק בכיבוש פיזה, וזה היה הישג.
באוגוסט 1512 עמד החיל שהקים בפראטו מול צבא ספרדי ואפיפיורי חזק ממנו בהרבה. פראטו הובקעה ונבזזה, בהלה אחזה בפירנצה, הרפובליקה נפלה, והמדיצ'י חזרו. הגוף שניהל את החיל פורק, וב-7 בנובמבר 1512 הודח מקיאוולי ממשרתו.
החווה, והבגדים של הערב
ב-1513 נעצר בחשד לקשירת קשר ונחקר בעינויים, עד שכתפיו יצאו ממקומן. הוא שוחרר בלי אישום, ופרש אל בית המשפחה בסנט אנדריאה אין פרקוסינה, כפר קטן מדרום לפירנצה. שם, בן ארבעים וארבע, בלי משרה ובלי מעמד, נעשה סופר.
על חייו שם כתב בעצמו, במכתב מ-10 בדצמבר 1513 לידידו פרנצ'סקו ווטורי, שגריר פירנצה ברומא. הוא מספר שהוא חי בחווה, מעמיד מלכודות לציפורים, מתווכח עם קצבים וטוחנים בפונדק שבצד הדרך ומשחק איתם קלפים. בערב הוא חוזר הביתה, מסיר את בגדי היום המכוסים בבוץ ובאבק, לובש בגדי כבוד, ו"נכנס אל חצרותיהם העתיקות של אנשי קדם". שם, הוא כותב, הוא שואל אותם מדוע עשו את מה שעשו, והם משיבים לו.
באותו מכתב הוא מזכיר, כמעט כבדרך אגב, שכתב "חיבור קטן" על נסיכויות. זה היה "הנסיך".
הספרים
אחר כך נעשה האיש שהודח ממשרתו למחברם של ספרים שאיש לא הזמין ממנו.
"הנסיך" נכתב ב-1513 ולא נדפס בחייו. באותן שנים כתב גם את "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", חיבור רחב בהרבה, שבו הוא עוסק ברפובליקה ולא בנסיך, ובצד של מקיאוולי שמרבים פחות לצטט. הוא כתב גם את הקומדיה "מנדרגולה", שהועלתה על הבמה והצליחה.
וב-1521 יצא לאור "על אמנות המלחמה". זה היה החיבור המדיני וההיסטורי היחיד שלו שראה דפוס בחייו, וגם המקום שבו חזר אל הכישלון של 1512 והסביר, שבע שנים אחריו ולפרטי פרטים, איך היה צריך לבנות את הכוח ההוא: את מי מגייסים ובאיזה גיל, במה מחמשים אותו, כמה אמות מפרידות בין שורה לשורה, ואיך הופכים טור צעידה למערך קרב בלי שיתפרק. את הדברים שם בפיו של קונדוטיירה אמיתי, פבריציו קולונה, בשיחה בגן של ידיד שמת בינתיים.
ב-1520 הוזמן, לראשונה מאז הדחתו, לכתוב בשביל פירנצה. המשימה הייתה לכתוב את תולדות העיר, והוא סיים אותן ב-1525.
הסוף
ב-1527 התרחש הדבר שחיכה לו כל חייו: המדיצ'י גורשו מפירנצה והרפובליקה הוקמה מחדש.
הוא ביקש לשוב אל משרתו הישנה, אך לא קיבל אותה. בעיני השלטון החדש הוא היה אדם שעבד בשנים האחרונות בשביל המדיצ'י, ולא היה לו בו צורך. שבועות אחדים אחר כך, ב-21 ביוני 1527, מת בפירנצה בגיל חמישים ושמונה, בלי שחזר למשרתו.
מה נשאר
שמו היה למילה. מקיאווליזם הוא כינוי לחישוב קר ולמניפולציה, והמשפט שמייחסים לו יותר מכול, "המטרה מקדשת את האמצעים", אינו מופיע באף אחד מכתביו. "הנסיך" הוכנס לאינדקס הספרים האסורים ב-1559, ובתיאטרון האנגלי הוא נעשה דמות של נבל.
בלימודי המחשבה המדינית התמונה אחרת. שם קוראים אותו קודם כול כרפובליקן, הוגה שראה במדינה מבנה שקיומו תלוי באזרחיו, וטען שעיר שאינה מחמשת את אנשיה שלה אינה חופשית. שתי הקריאות מתקיימות זו לצד זו עד היום, ואין ביניהן הכרעה.
בעברית נמצאים "הנסיך" בכמה תרגומים, "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס" בהוצאת שלם, "מנדרגולה", ו"על אמנות המלחמה", שתורגם לראשונה בידי מנחם דורמן ויצא ב-1964 בהוצאת מערכות, ויצא ב-2026 בתרגום חדש מאיטלקית ובמהדורה דיגיטלית ראשונה.