מיליציה היא כוח צבאי שאינו בנוי מחיילים מקצועיים אלא מאנשים שהעיסוק הצבאי אינו מקצועם: הם מגויסים, מאומנים ומחומשים, נקראים לשירות כשצריך, וחוזרים אחר כך לחייהם. המונח מוגדר בעיקר ביחס למה שהוא איננו: לא צבא סדיר של אנשי מקצוע, ולא חיל שכיר שנקנה בכסף.
המילה באה מלטינית. militia נגזרת מ-miles, חייל, ובמקורה היא מציינת את השירות הצבאי עצמו ולא גוף מסוים.
ההבחנה הזאת נשמעת פשוטה, אבל בפועל המונח משמש היום בשלוש משמעויות שונות מאוד זו מזו, ושתיים מהן כמעט הופכיות. זה המקור העיקרי לבלבול כשקוראים את המילה בחדשות.
שלוש המשמעויות
הראשונה, המשמעות הקלאסית: כוח של אזרחי המדינה, שהמדינה מחזיקה ומאמנת כדי להגן על עצמה. זו המיליציה שבמסורת הרפובליקנית, וגם זו שבחוקות: התיקון השני לחוקת ארצות הברית נפתח במילים "מיליציה מוסדרת היטב, בהיותה נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית", והצבא השווייצרי מבוסס עד היום על שירות חובה ומילואים ולא על צבא מקצועי גדול.
השנייה, המשמעות המבנית: רכיב מילואים או כוח טריטוריאלי בתוך צבא של מדינה, שמתלווה לכוח הסדיר ואינו מתחרה בו.
והשלישית, המשמעות שרואים היום בחדשות: כוח חמוש שאינו בשליטת המדינה. מיליציה של סיעה, של מפלגה, של עדה או של ארגון. במשמעות הזאת המיליציה היא בדיוק מה שהמשמעות הראשונה באה למנוע, מפני שהנשק נמצא שם בידי גוף שאינו נושא באחריות של מדינה.
כשנתקלים במילה, שווה לשאול מיד לאיזו מן השלוש הכוונה.
הטיעון הקלאסי בזכותה
הטיעון העתיק בזכות מיליציה של אזרחים אינו צבאי אלא מדיני, ועיקרו שמי שנושא את הנשק בשם החברה הוא גם מי שיש לו בה חלק. חברה שמגנה על עצמה בכוחות עצמה שומרת על חירותה, וחברה שקונה את ההגנה שלה תלויה במי שמכר לה אותה.
הדגם שאליו חזרו שוב ושוב הוא רומא הרפובליקנית, שבה האזרח היה גם החייל. הניסוח המוכר ביותר של הטיעון הזה בעת החדשה המוקדמת נמצא ב"על אמנות המלחמה" של ניקולו מקיאוולי משנת 1521, ספר שלם שמוקדש לשאלה איך בונים כוח כזה בפועל.
הטענה שם חדה: אין דבר מסוכן לעיר יותר מצבא שאינו שלה, מפני שקונדוטיירה שמשלמים לו לפי משך השירות מרוויח ממלחמה שנמשכת ומפסיד מהכרעה מהירה. מי שרוצה להיות חופשי, כותב מקיאוולי, חייב לחמש את אנשיו שלו, לאמן אותם, ולהחזיר לחיי הצבא את המשמעת ואת הסדר. הצבא, בדימוי שלו, הוא הגג של הבית: בלעדיו כל שאר הסדרים הטובים נרטבים ומתפוררים, מקושטים ככל שיהיו.
הטיעונים נגדה
שלושה, והם חזרו בכל דיון מאז.
חובבים מול מקצוענים. אימון הוא מקצוע, וכוח שמתאמן חלק מן הזמן נחות בשדה מול כוח שזה כל עיסוקו. ההתנגדות הזאת אינה תיאורטית: היא מה שקרה בפועל במקרים רבים.
המחיר. גיוס, אימון, חימוש ותחזוקה של כוח רחב עולים כסף וזמן, ומוציאים אנשים ממעגל העבודה. חברה עשירה יכולה לפעמים לקנות הגנה בזול יותר ממה שיעלה לה להעמיד אותה.
והסכנה מבפנים. נשק בידי רבים הוא גם נשק שאפשר להפנות אל השלטון, או שסיעה תיטול אותו לעצמה. זאת בדיוק המשמעות השלישית שלמעלה, והיא ההוכחה שהטיעון הזה אינו מופרך.
מקרה הבוחן: פירנצה
מקיאוולי לא רק כתב על זה. בדצמבר 1506 אושרה בפירנצה תכניתו להקים חיל מגויסים מתושבי שטחי העיר, והוקם גוף שניהל אותו, ומקיאוולי היה מזכירו. החיל הזה נטל חלק בכיבוש פיזה ב-1509.
ובאוגוסט 1512 הוא עמד בפראטו מול צבא ספרדי ואפיפיורי עדיף ממנו בהרבה. פראטו נבקעה ונשסתה, הרפובליקה נפלה, הגוף פורק, ומקיאוולי הודח ממשרתו ב-7 בנובמבר של אותה שנה.
מה שעשה אחר כך הוא שהופך את המקרה הזה למעניין. הוא לא זנח את הרעיון ולא התנצל עליו. שבע שנים לאחר מכן כתב את הספר שמסביר, לפרטי פרטים, איך צריך היה להקים את הכוח הזה: את מי מגייסים ובאיזה גיל, במה מחמשים אותו, כמה אמות מפרידות בין שורה לשורה, ואיך הופכים טור צעידה למערך קרב בלי שהוא יתפרק.
המונח בעברית ובימינו
בעברית המושג הקרוב ביותר למשמעות הראשונה הוא "צבא העם", כלומר צבא שנשען על שירות חובה ועל מילואים ולא על גיוס מקצועי בלבד. מי נושא בשירות הזה בפועל, ומה הקשר בין הצבא ובין החברה שממנה הוא בא, הן שאלות שנדונות בציבור ושיש בהן עמדות חולקות.
ובצד השני של אותה מחלוקת חזר גם הצד שמקיאוולי תקף. העברה של חלקים מן הלחימה, מן האבטחה ומן הלוגיסטיקה לחברות פרטיות היא חזרה של הקבלן הצבאי, בלבוש חוזי של המאה העשרים ואחת. הטיעונים שמעלים נגד זה הם במבנה שלהם אותם טיעונים: שאלת הנאמנות, ושאלת התמריץ של מי שהרווח שלו תלוי בהמשך הפעילות.
שאלות נפוצות
מיליציה ושכירי חרב זה אותו דבר?
לא, ההפך. מיליציה היא כוח של בני המקום שאינם עושים מזה מקצוע. שכיר חרב הוא מי שעושה מזה מקצוע ונלחם בעבור תשלום בשביל מי שמשלם.
למה אותה מילה מתארת גם כוח של מדינה וגם כוח שנגד המדינה?
מפני שהמשותף לשתיהן הוא שהלוחמים אינם חיילים מקצועיים. מה שמבדיל ביניהן הוא מי מחזיק את הכוח, והמונח עצמו אינו מחייב תשובה לשאלה הזאת. לכן צריך להבין אותו מן ההקשר.
מיליציה באמת עובדת בשדה?
לפעמים. ההיסטוריה מראה גם הצלחות וגם כשלונות, ובדרך כלל מה שהכריע היה האימון ומשך השירות, ולא עצם היותם אזרחים.
מה הקשר לתיקון השני לחוקה האמריקנית?
התיקון נפתח בהצהרה שמיליציה מוסדרת היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית, כלומר הוא נכתב בתוך המסורת הרפובליקנית שתוארה כאן. מה שהוא מחייב בפועל היום הוא נושא לפרשנות משפטית חולקת.
איפה קוראים את הטיעון המלא במקור?
ב"על אמנות המלחמה", דיאלוג בשבעה ספרים משנת 1521, שיצא ב-2026 בתרגום עברי דיגיטלי, 133 עמודים, עם טעימה חופשית להורדה.