ג'ון סטיוארט מיל

ילד שלמד יוונית בגיל שלוש

ג'ון סטיוארט מיל נולד בלונדון ב-20 במאי 1806, בנו הבכור של ג'יימס מיל, פילוסוף והיסטוריון סקוטי, תלמידו וידידו של ג'רמי בנת'ם. אביו החליט לגדל את בנו בעצמו, כניסוי בחינוך, ולא שלח אותו לבית הספר אפילו יום אחד. בגיל שלוש התחיל הילד ללמוד יוונית. בגיל שמונה עבר ללטינית, בגיל שתים עשרה ללוגיקה, ובגיל שלוש עשרה לכלכלה מדינית. חברים בני גילו לא היו לו. את כל זה סיפר מיל עצמו, שנים רבות אחר כך, באוטוביוגרפיה שלו, והוסיף שהחל את חייו ביתרון של רבע מאה על בני דורו.

המחיר התגלה כשהיה בן עשרים. בסתיו 1826 שאל את עצמו שאלה פשוטה: אילו התגשמו כל המטרות שלמענן חינכו אותו, האם היה מאושר? התשובה שעלתה בו הייתה לא, ומשהו בתוכו קרס. במשך חודשים ארוכים המשיך לעבוד ולכתוב, בלי להרגיש דבר. הסימן הראשון להחלמה בא כשקרא בזיכרונותיו של סופר צרפתי תיאור של מות אב, ומצא את עצמו בוכה. את ההחלמה השלימה השירה, בעיקר שירתו של ויליאם וורדסוורת', שאותה גילה כעבור שנתיים. מן המשבר יצא עם מסקנה שליוותה אותו כל חייו: אדם אינו רק מכונה של שיקולים, וטיפוח הרגש חשוב לא פחות מטיפוח השכל.

פקיד ביום, פילוסוף בערב

בגיל שבע עשרה התחיל מיל לעבוד במשרדי חברת הודו המזרחית בלונדון, שבה עבד גם אביו, ונשאר שם שלושים וחמש שנים, עד 1858. את ספריו כתב בשעות שנותרו. "מערכת הלוגיקה" יצא ב-1843 וקנה לו שם של הוגה רציני. "עקרונות הכלכלה המדינית", משנת 1848, נעשה ספר הלימוד המקובל בתחום במשך עשרות שנים.

שלושת הספרים שבזכותם הוא נקרא היום באו אחר כך, בתוך שנים אחדות. ב"על החירות", משנת 1859, ניסח את העיקרון שהחברה רשאית להגביל את חירותו של אדם רק כדי למנוע נזק לאחרים. על עצמו, על גופו ועל רוחו, כתב שם, היחיד הוא ריבון. ב"תועלתנות", שהתפרסם ב-1861, הגן על תורת המוסר של בנת'ם ותיקן אותה: יש הנאות נעלות ויש נחותות, ואין מודדים אותן באותה אמת מידה. וב"הרהורים על ממשל ייצוגי", מאותה שנה, בדק באילו תנאים דמוקרטיה פועלת היטב.

הרייט, והספר על הנשים

ב-1830 פגש מיל את הרייט טיילור, אישה נשואה ואם לילדים, ובין השניים נקשרה ידידות שנמשכה עשרים שנה ועוררה לא מעט רכילות. הם נישאו ב-1851, שנתיים אחרי מות בעלה. מיל ייחס לה חלק מכריע בכל מה שכתב, ואת "על החירות" הקדיש לזכרה. היא מתה ב-1858 באביניון שבדרום צרפת. מיל קנה בית קטן ליד בית הקברות שבו נקברה, ובילה בו חלק גדול משנותיו הנותרות.

שנתיים אחרי מותה כתב חיבור על מעמד הנשים, אך לא מיהר לפרסם אותו.

שלוש שנים בפרלמנט

ב-1865 ביקשו ממיל להתמודד על מושב בבית הנבחרים מטעם רובע וסטמינסטר. הוא הסכים, אבל הציב תנאים יוצאי דופן: לא ינהל מסע בחירות, לא יוציא עליו כסף, ולא יטפל בענייניהם המקומיים של הבוחרים. באספת פועלים נשאל אם נכון שכתב פעם שבני מעמד הפועלים באנגליה נוטים לשקר. "כתבתי", ענה, והקהל מחא כפיים. הוא נבחר.

בפרלמנט עסק בנושאים שאחרים העדיפו להתרחק מהם. הוא דרש להעמיד לדין את מושל ג'מייקה על דיכוי אכזרי של מרד, תמך בשיטת בחירות יחסית, ודיבר על מצוקת האיכרים באירלנד. ב-1867 הציע להחליף בחוק הבחירות את המילה "גבר" במילה "אדם", כדי שגם נשים יוכלו לבחור. ההצעה נפלה, 73 נגד 196. ב-1868 איבד את מושבו, ושנה אחר כך הוציא את החיבור מן המגירה. שמו "שעבוד הנשים", והוא טוען שהכפיפות המשפטית של נשים לגברים היא שריד של שלטון הכוח, שאין לו מקום בעולם שבו מעמדו של אדם כבר אינו נקבע עם לידתו.

הספר היה לטקסט יסוד של הפמיניזם הליברלי ושל המאבק שניהלו הסופרג'יסטיות. הוא יצא בעברית בתרגום חדש, "שעבוד הנשים", לפי המהדורה הראשונה מ-1869.

אביניון

את שנותיו האחרונות חילק מיל בין לונדון לאביניון, לצד בתו החורגת הלן טיילור, שעבדה איתו והמשיכה אחריו את המאבק על זכות הבחירה. הוא מת באביניון ב-7 במאי 1873, ונקבר ליד הרייט. האוטוביוגרפיה שלו יצאה לאור באותה שנה, אחרי מותו.

כשנה קודם לכן הסכים לשמש סנדק, במובן החילוני של המילה, לתינוק שנולד לזוג חברים. שמו של התינוק היה ברטרנד ראסל.

מי שקורא את מיל היום מוצא בו דבר נדיר אצל פילוסופים: אדם שמשנה את דעתו. הוא גדל על תורה אחת, נשבר תחתיה, ובנה אותה מחדש כך שיהיה בה מקום גם לשירה, גם לחירות וגם לשאלה שאביו פטר במשפט אחד: מה מגיע למחצית האחרת של האנושות.