הסופרג'יסטיות היו הנשים שנאבקו על זכות הבחירה לנשים, מאמצע המאה התשע עשרה ועד שהזכות הושגה, ברוב ארצות המערב, בעשורים הראשונים של המאה העשרים. השם נגזר מן המילה suffrage, זכות הצבעה, שמקורה בלטינית. זו לא הייתה תנועה אחת אלא עשרות ארגונים בארצות שונות, והיו בה גם גברים. המשותף לכולם היה דרישה אחת: שהחוק שקובע מי רשאי לבחור לא יבחין בין גבר לאישה.
בעברית משמש השם "סופרג'יסטיות" לכל הפעילות, אבל באנגלית יש שתי מילים, וההבדל ביניהן הוא ההבדל החשוב ביותר בתולדות התנועה. Suffragists היו מי שפעלו בדרכים חוקיות: עצומות, אספות, שכנוע של חברי פרלמנט. Suffragettes היו מי שעברו, בתחילת המאה העשרים, לפעולה ישירה ולהפרת חוק. בעברית נקראות האחרונות לעתים "סופרג'טיות".
ההתחלה: עצומה והצבעה אחת
בבריטניה נהוג לסמן את תחילת המאבק המאורגן ב-7 ביוני 1866, היום שבו הונחה לפני בית הנבחרים עצומה שנשאה כאלף וחמש מאות חתימות. מי שהגיש אותה היה חבר הפרלמנט והפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל. שנה אחר כך, ב-20 במאי 1867, הציע מיל לתקן את חוק הבחירות ולהחליף בו את המילה "גבר" במילה "אדם". ההצעה נפלה, 73 נגד 196, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהפרלמנט הבריטי הצביע על השאלה.
ב-1869 פרסם מיל את החיבור "שעבוד הנשים", שנתן לתנועה את הנימוק המסודר שלה. זכות הבחירה, כתב שם, אינה תלויה בשאלה למה נשים מוכשרות: היא "אמצעי להגנה עצמית שמגיע לכל אחד". החיבור יצא בעברית בתרגום חדש: "שעבוד הנשים".
בארצות הברית מקובל להתחיל את הסיפור מוקדם יותר, בוועידת סנקה פולס של 1848, שבה התקבלה לראשונה החלטה שדורשת זכות בחירה לנשים. זו הייתה ההחלטה היחידה בוועידה שלא עברה פה אחד.
שני המחנות
ב-1897 התאחדו האגודות הבריטיות לארגון אחד, האיגוד הלאומי של אגודות זכות הבחירה לנשים, בראשותה של מיליסנט גארט פוסט. זה היה המחנה המתון, והוא היה הגדול מבין השניים.
ב-1903 הקימה אמלין פנקהרסט במנצ'סטר, יחד עם בנותיה, את האיגוד החברתי והפוליטי של הנשים. סיסמתו הייתה "מעשים, לא מילים". חברותיו הפריעו לאספות פוליטיות, כבלו את עצמן לגדרות, ניפצו חלונות ראווה והציתו בניינים ריקים. כשנאסרו פתחו בשביתות רעב, והשלטונות הגיבו בהזנה בכפייה. העיתון "דיילי מייל" הוא שטבע ב-1906 את הכינוי suffragette, כלשון לעג, והנשים אימצו אותו.
האירוע הזכור ביותר הוא מותה של אמילי וילדינג דייוויסון, שנכנסה ביוני 1913 למסלול מרוץ הסוסים באפסום, נפגעה מסוסו של המלך ומתה מפצעיה. באותה שנה חוקק הפרלמנט חוק שאפשר לשחרר שובתות רעב מן הכלא עד שיתאוששו ואז לאסור אותן שוב, והוא כונה "חוק החתול והעכבר".
אם המיליטנטיות קירבה את ההישג או הרחיקה אותו, על כך ההיסטוריונים חלוקים עד היום.
מה טענו המתנגדים
הטיעון הוותיק ביותר היה שנשים כבר מיוצגות, בידי אבותיהן ובעליהן. כך כתב בתחילת המאה התשע עשרה הפילוסוף ג'יימס מיל, אביו של ג'ון סטיוארט מיל, והבן חלק עליו בגלוי. טיעון אחר היה שלגברים ולנשים תחומים נפרדים, הציבור והבית, ושהפוליטיקה תקלקל את השני. והיה גם הטיעון שנשים עצמן אינן רוצות בזכות: ב-1908 קמה בבריטניה ליגה של נשים נגד זכות הבחירה, ובראשה הסופרת מרי וורד.
התשובה של התנועה נשארה אותה תשובה מימי מיל: מי שמשלמת מסים ומצייתת לחוקים זכאית להשתתף בבחירת מי שקובע אותם.
מתי הושגה הזכות
- ניו זילנד, 1893. המדינה הראשונה שבה נשים בחרו בבחירות כלליות.
- פינלנד, 1906. הראשונה באירופה, והראשונה שבה נשים יכלו גם להיבחר.
- בריטניה, 1918 ו-1928. ב-1918 קיבלו את הזכות נשים מגיל שלושים שעמדו בתנאי רכוש. שוויון מלא עם הגברים נקבע עשר שנים אחר כך.
- ארצות הברית, 1920. בתיקון התשעה עשר לחוקה.
- שווייץ, 1971. בבחירות הפדרליות. על כך אפשר לקרוא בהנשים בשווייץ קיבלו זכות הצבעה רק ב-1971.
ביישוב היהודי בארץ ישראל התנהל ויכוח דומה סביב הבחירות לאספת הנבחרים. נשים הצביעו כבר בבחירות הראשונות, ב-1920, למרות התנגדות של חלק מן הציבור הדתי, וזכותן עוגנה סופית באמצע שנות העשרים. במדינת ישראל הזכות שווה מיום הקמתה.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין סופרג'יסטיות לסופרג'טיות?
הראשונות פעלו בדרכי שכנוע חוקיות, והאחרונות, מ-1903 ואילך, בפעולה ישירה ובהפרת חוק. בעברית שני השמות מתחלפים לא פעם.
האם היו גברים בתנועה?
כן. מיל הוא הידוע שבהם. עורך הדין ריצ'רד פנקהרסט, בעלה של אמלין, ייצג ב-1868 נשים שדרשו להירשם בפנקס הבוחרים, וב-1907 קמה בבריטניה ליגה של גברים למען זכות הבחירה לנשים.
מה הקשר לסרט "סופרג'יסטיות"?
הסרט הבריטי משנת 2015 מתאר את שנות המאבק המיליטנטי בלונדון, דרך דמות בדויה של פועלת מכבסה, ומסתיים במותה של אמילי דייוויסון.
למה המאבק התמקד דווקא בזכות הבחירה?
מפני שהיא נתפסה כמפתח לכל השאר. מי שאינה בוחרת, אין מי שייצג אותה כשנכתבים חוקי הנישואים, הרכוש והעבודה. זה הטיעון של הפמיניזם הליברלי, ושל הרייט טיילור מיל, שכתבה עליו כבר ב-1851.