1. מבוא
המושג VUCA, ראשי תיבות של תנודתיות (Volatility), אי וודאות (Uncertainty), מורכבות (Complexity) ועמימות (Ambiguity), פותח במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בסוף שנות השמונים של המאה העשרים. עדויות מתעדות מצביעות על כך שהמונח הוכנס לתוכנית הלימודים של מכללת המלחמה של צבא ארצות הברית (U.S. Army War College) כבר בסוף שנות השמונים, לאחר קריסת המלחמה הקרה, כדי לתאר את הסביבה האסטרטגית החדשה שבה נדרשו מנהיגים צבאיים בכירים לפעול (Barber, 1992; Kiluange et al., 2024). מאז התפשט המושג למגוון רחב של תחומים, כולל עסקים, חינוך, ממשל ומדיניות ציבורית (Bennett & Lemoine, 2014; Codreanu, 2016).
Bennett ו־Lemoine (2014) טענו כי התייחסות למושג VUCA כמקשה אחיד ובלתי מבודל מרוקנת את המנהיגים מיכולת להתמודד עם איומים. לדבריהם, כל אחד מארבעת המרכיבים מתאר סוג שונה של אתגר, ולכן דורש אסטרטגיות מותאמות שונות. תנודתיות מתייחסת למהירות ולהיקף של שינויים בלתי צפויים; אי וודאות מתייחסת לחוסר במידע הזמין לחיזוי תוצאות; מורכבות נובעת מריבוי המשתנים המעורבים; ועמימות נובעת מהיעדר משמעויות מבלבלות (Bennett & Lemoine, 2014).
הסקירה הנוכחית מבקשת לבחון את האופן שבו מסגרת VUCA משפיעה על עיצוב מדיניות צבאית ומנהיגות צבאית, במיוחד בכל הנוגע לדוקטרינות מבצעיות, פיתוח מנהיגות, והכשרת מפקדים לקבלת החלטות. הסקירה פותחת בסקירת ספרות המבוססת על מאמרים אקדמיים שפורסמו בכתבי עת, וחותמת בפרק יישומי המתמקד באתגרי הביטחון של ישראל.
2. המסגרת המושגית: הגדרת VUCA והתפתחותה
2.1 מקורות המושג והגדרותיו
המושג VUCA נוצר בראשיתו בהקשר צבאי. עדויות תיעודיות מצביעות על הימצאותו בחומרים לפיתוח תוכניות הלימודים של מכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בשנת 1987, כאשר מפקד המכללה יזם רפורמה בתוכנית הלימודים שלו (Barber, 1992). המונח שאב את רעיונותיו מהכתיבה של Bennis ו־Nanus (1985) על מנהיגות, ושימש לתיאור הסביבה האסטרטגית החדשה שנוצרה לאחר סיום המלחמה הקרה, תקופה שבה יריב אחד ומונוליטי הוחלף בקונפליקטים אזוריים, שחקנים לא מדינאיים, ואיומים היברידיים (Costa et al., 2024; Codreanu, 2016).
Pereira ועמיתיו (2023) מציינים כי ארבעת המרכיבים של VUCA אינם רק הפרעות זמניות אלא מאפיינים מבניים של הסביבה האסטרטגית העכשווית. מגפת הקורונה, השינויים הגיאופוליטיים, וההאצלה הטכנולוגית העצימו את רלוונטיותו של המושג (Tram & Tuyen, 2025; Ramachandran, 2021). למרות התפשטותו הגוברת, הוצעו גם חלופות, ובהם מסגרת BANI (Brittle, Anxious, Nonlinear, Incomprehensible), שהוצעה כהרחבה המדגישה שברירות, חרדה, אי לינאריות ואי הבנת (Cascio, 2021; Calvosa & Franco, 2022).
2.2 מרכיבי VUCA בהקשר הצבאי
בהקשר הצבאי, כל אחד מארבעת המרכיבים מתבטא באופן ייחודי. תנודתיות מתבטאת במהירות השינויים בשדה הקרב, באופי הפעולה ובמערכי הנשק של ארגונים צבאיים. אי וודאות מתייחסת לחוסר במידע אמין על אודות כוונותיו ויכולותיו של האויב. מורכבות נובעת מריבוי השחקנים, הבריתות והיחסים המעורבים בזירות הפעולה הצבאית. ועמימות נוצרת כאשר מידע קיים אך משמעותו אינה ברורה, מה שמקשה על מקבלי ההחלטות (Bennett & Lemoine, 2014; Kulinich et al., 2023).
Codreanu (2016) הציעה מסגרת פעולה לסביבות VUCA המבוססת על ראשי התיבות המקבילים: חזון (Vision) כנגד תנודתיות, הבנה (Understanding) כנגד אי וודאות, בהירות (Clarity) כנגד מורכבות, וזריזות (Agility) כנגד עמימות. מסגרת זו, שפותחה בכתב העת לניהול משאבי הגנה, מציעה כי לכל אתגר יש תגובה אסטרטגית מותאמת, ולא גישה אחידה לכל האתגרים גם יחד.
3. מנהיגות צבאית בסביבות VUCA
3.1 האתגרים למנהיגות צבאית
Costa, Rouco ו־Silva (2024) ערכו סקירת ספרות שיטתית שבחנה את מאפייני המנהיגות הצבאית בסביבות VUCA, והראו כי הספרות האקדמית בתחום זה מועטה במיוחד. ממצאיהם עולה כי ההקשר הצבאי מאופיין בשינוי מתמיד, במורכבות גבוהה ובלחץ רב, ולכן דורש מנהיגות המשלבת מימדים אישיים ויחסים עם משימת הארגון. עוד נמצא כי המודלים המסורתיים של מנהיגות וקבלת החלטות אינם מתאימים למציאות העכשווית (Ramachandran, 2021).
Kiluange ועמיתיו (2024) הדגישו כי מנהיגות צבאית מתקיימת בסביבה של שינוי מתמיד, מורכבות גבוהה ולחץ. ההקשר הצבאי מושפע מגורמים רבים שקשה לצפות את מהלכם, כגון המצב הגיאופוליטי ואסונות טבע (Kulinich et al., 2023). לכן, מנהיגים צבאיים נדרשים להיות אינטואיטיביים ויצירתיים, להתמודד עם אתגרים ולקחת סיכונים כדי להוביל באפקטיביות (Levey & Levey, 2019; Fattoum et al., 2024).
3.2 פיקוד משימה (Mission Command) כתגובה לסביבות VUCA
אחת התגובות המרכזיות של ארגונים צבאיים לסביבות VUCA היא אימוץ פילוסופיית פיקוד המשימה (Mission Command). פילוסופיה זו, המבוססת על המושג הפרוסי של Auftragstaktik, מעצימה סמכות לקבלת החלטות בידי דרגים נמוכים, תוך הגדרת כוונת המפקד ומתן גמישות ליוזמה וליצירתיות (Wigdal et al., 2023; Ben-Shalom & Shamir, 2011). Wigdal ועמיתיו (2023) הראו כי פיקוד משימה מספק צרכים פסיכולוגיים בסיסיים של אוטונומיה, מסוגלות ושייכות, וכך מעלה את המוטיבציה האוטונומית ואת שביעות הרצון של הכפופים.
Pereira ועמיתיו (2024) הראו כי מנהיגות מעצימה (Empowering Leadership) משפרת את יכולת ההסתגלות של ארגונים צבאיים בסביבות VUCA, בכך שהיא מבזרת את קבלת ההחלטות ומגבירה את הגמישות והזריזות הארגונית. עם זאת, הם הציגו גם את האתגרים שנובעים מהמבנה ההיררכי הנוקשה של ארגונים צבאיים, והציעו כי פיקוד מעצים אפקטיבי ביותר כאשר הוא מתיישב עם עקרונות פיקוד המשימה (Pereira et al., 2024).
3.3 השפעת VUCA על דוקטרינות והכשרת כוחות
הספרות האקדמית מצביעה על הצורך בעדכון דוקטרינות צבאיות ותוכניות הכשרה למנהיגים בהתאם לסביבות VUCA. Spain ו־Woodruff (2022) הראו כי מסגרות אסטרטגיות מורכבות עלולות לסייע מנהיגים בארגונים בירוקרטיים גדולים אך עלולות להכשיל אותם במציאות משתנות. לכן, יש צורך בגישות פשוטות וגמישות יותר, המדגישות עקרונות על פני הוראות ולא הוראות מפורטות. Baran ו־Woznyj (2020) הדגישו שזריזות ארגונית היא המפתח להתמודדות עם VUCA, והיא כוללת תקשורת איכותית, יצירת חושים וקבלת החלטות איכותית.
במקביל, הארגונים ההיררכיים נועדו ליעילות ולא להסתגלות. בתנאים תנודתיים, שרשראות אישור ארוכות מאטות את התגובה. בתנאים של אי וודאות, מנהיגים הדורשים מידע מושלם עלולים להשתהות. במערכות מורכבות, פתרונות פשטניים מדי יוצרים השפעות מסדר שני ושלישי. ובמצבים עמומים, מנהיגים החוששים מטעות עלולים לבחור בחוסר פעולה (Abdelfattah et al., 2024; Freire, 2023).
4. סביבות VUCA בעימותים עכשוויים
Abdelfattah ועמיתיו (2025) בחנו את הסכסוך הרוסי אוקראיני כמקרה מובהק של מנהיגות צבאית בתנאי VUCA. הם הראו כי הסכסוך חשף את מנהיגי שני הצדדים לאתגרים חסרי תקדים בהיקף ניכר, והדגישו את הכישורים הנדרשים למפקדים לשם התמודדות עם הסביבה המורכבת. מחקרם הדגים כי בסביבות שבה הטכנולוגיה מגבירה את מימדי VUCA, מידע נע מהר יותר מאימות, ופעולות טקטיות נשפטות באופן מיידי וגלובלי.
בהקשר זה, מחקרים על לוחמה לא סדירה (Irregular Warfare) מציגים כי מנהיגות אפקטיבית בסביבות כאלה דורשת שילוב של גישות אדפטיבית, מנהיגות מעצימה, מנהיגות מורכבות ומנהיגות אותנטית (Meireles et al., 2025). Meireles ועמיתיו (2025) בינו כי הצלחה בסביבות אלה אינה תלויה רק בתכונות אישיות או בכישורי קבלת החלטות, אלא גם ביכולת המנהיג לפרש אותות סביבתיות, לאפשר התאמות ולשמור על לגיטימציה בקרב האוכלוסייה המקומית.
מגמת הזריזות המנהיגותית (Leadership Agility) צוברת תאוצה כמשאב מרכזי בספרות. Ismail ו־Dorasamy (2025) בסקירה שיטתית של 116 מאמרים מוכיחה כי זריזות מנהיגותית כוללת גמישות קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית, והיא חיונית להתמודדות עם אתגרים משתנים. הם אף ציינו את המעבר ממסגרת VUCA למסגרת BANI כביטוי להעמקת אי הוודאות הגלובלית, במיוחד בתקופה שלאחר המגפה.
5. יישום למקרה הישראלי
5.1 ישראל כמקרה מובהק של סביבות VUCA
ישראל מהווה אחד המקרים המובהקים ביותר ליישום סביבות VUCA במדיניות הביטחון. Barak, Sheniak ו־Shapira (2023) הראו כי האסטרטגיה הצבאית של ישראל עברה שינוי משמעותי בעשורים האחרונים: מעבר מהתקפה להגנה. המעבר הזה נבע מהשינויים באופי האיומים: האיום הקונבנציונלי נחלש, ובמקומו עלו ארגונים לא מדינאיים המצוידים בחימוש מתקדם, בטילים וברקטות. השינוי הזה היה הדרגתי, אימפרוביזטורי באופיו, ובלתי פורמלי במידה רבה (Barak et al., 2023).
Kravetz (2024) בחן את המלחמה עם חמאס לאור מסמך האסטרטגיה של צה"ל משנת 2018. הוא הראה כי בעוד שהתגובה המדינית והצבאית הייתה עקבית עם העקרונות המתווים, אתגרים כמו דילמת החטופים והמורכבות של לחימה עירונית לא היו צפויים מראש במסמך האסטרטגי. ממצא זה ממחיש את הצורך בגמישות דוקטרינרית שתתייחס גם לתרחישים בלתי צפויים (Kravetz, 2024).
5.2 העימות הישירה עם איראן: שיא של סביבות VUCA
העימות הישירה עם איראן מהווה את הביטוי המובהק ביותר של מימדי VUCA בסביבה הביטחונית של ישראל. לאורך עשרות שנים, איראן הרחיבה את הישג הצבאי שלה באמצעות רשת ארגוני פרוקסי "ציר ההתנגדות", שכללה את חיזבאללה, חמאס, החותים ומיליציות בסוריה ובעיראק. מערך זה יצר מורכבות עצומה ועמימות אסטרטגית עבור ישראל. בשנת 2024 פגעה ישראל משמעותית בציר זה, כאשר פירקה את מנהיגות חיזבאללה, סייעה בהפלת משטר אסד בסוריה, והחליפה יריות ישירות עם איראן עצמה באפריל ובאוקטובר אותה שנה.
ביוני 2025 פרצה מלחמה ישירה בין ישראל לאיראן, שנמשכה 12 ימים (מלחמת 12 הימים). ישראל תקפה את מתקני הגרעין, בסיסי הצבא ותשתיות המשטר של איראן, בעוד שאיראן השיבה במאות טילים בליסטיים ומל"טים. עימות זה היה המבחן הישיר הראשון בין שני הצבאות, וחשף פגיעויות בהגנות האוויר של איראן ופגע בתוכנית הגרעין שלה. העימות הזה הדגים את התנודתיות העצומה של הסביבה הביטחונית, ואת אי הוודאות בנוגע לתגובת איראן לאחר הפסקת אש.
בפברואר 2026 פתחו ישראל וארצות הברית במערכה צבאית מקיפה נגד איראן, שכללה מאות תקיפות על תשתיות צבאיות, גרעיניות ומנהיגותיות. המלחמה הנוכחית מעצימה את כל מימדי VUCA באופן הקיצוני ביותר: תנודתיות במהירות השינויים בשדה הקרב ובאופי ההתקפות האיראניות; אי וודאות לגבי התגובה האיראנית וההשפעות האזוריות; מורכבות רבת הנובעת ממלחמה בזירות מרובות ובאמצעות תגובה איראנית בתשע מדינות; ועמימות לגבי התוצאות הארוכות טווח של עימות שלא היה לה תקדים בעידן המודרני.
5.3 מימדי VUCA בסביבה הביטחונית של ישראל: מחמאס ועד איראן
תנודתיות: המזרח התיכון מאופיין בשינויים חדים ומהירים. האביב הערבי יצר שינויים גיאופוליטיים עמוקים. הפעילות ההולכת וגוברת של חיזבאללה והחותים, ההתפתחויות הטכנולוגיות של ארגונים לא מדינאיים וההסלמה המהירה של איומי הסיבר הם כולם ביטויים מובהקים של תנודתיות. אירועי 7 באוקטובר 2023 היה ביטוי דרמטי של תנודתיות בלתי צפויה; המעבר לעימות ישירה עם איראן בשנים 2024 וֿ2025 העצים את התנודתיות לרמות שלא נראו בעשורים האחרונים.
אי וודאות: המלחמה עם איראן חושפת את ישראל לרמות חסרות תקדים עמוקות. האם איראן תסכים להפסקת אש? האם המשטר יחליף את המנהיגות? כיצד תגיב איראן להרס ציר ההתנגדות? מה התפקיד של רוסיה וסין? שאלות אלה לא זכו לתשובות ברורות בשום שלב של העימות. המלחמה עם איראן היא הביטוי המובהק ביותר של אי וודאות במדיניות הביטחון של ישראל בדור הנוכחי.
מורכבות: ישראל פועלת בו זמנית במספר זירות רב: גזה, לבנון, סוריה, תימן, איראן ואויביה בהקשר הגרעין. כל זירה דורשת תשומת לב שונה, שחקנים שונים, ומרקם המערבות היחסים הפנימיים מעצב מורכבות עצומה. המלחמה הנוכחית עם איראן מוסיפה מימד נוסף: פעולה מול תשע מדינות, התרחבות אזוריות מאיראן לבעלות ברחבי המפרץ ומדינות השונות של השחקנים בזירה, כולל ההשפעות על מחירי האנרגיה ועל הסחר הבינלאומי. פתרונות שהותאמו לזירה אחת עלולים להיות בלתי רלוונטיים בזירה אחרת.
עמימות: המעמד הישראלי מתמודד עם שחקנים שמטרותיהם אינן ברורות תמיד. בהקשר לאיראן, העמימות היא העמוקה ביותר: מה יהיה המשטר העתידי של איראן? האם ההפגזות הצבאיות יובילו לסדר אזורי חדש? האם יקום משטר יציב יותר או פחות יציב? מה יהיה התפקיד של רוסיה וסין בעידן שלאחר המלחמה? שאלות אלה ממחישות את רמת העמימות שבה פועל המעמד הביטחוני הישראלי, והן מבטאות מדוע מדוע VUCA הוא המצב הקבוע של הסביבה הביטחונית של ישראל ולא חריגה חולפת.
5.4 השלכות למדיניות הביטחון הישראלית
לאור תובנות VUCA, מדיניות הביטחון של ישראל נדרשת להתמקד בכמה מישורים. ראשית, חיזוק מנגנוני תכנון תרחישים (Scenario Planning) המתייחסים למגוון רחב של עתידים אפשריים, ולא רק לאיום המרכזי הצפוי ביותר. המלחמה עם איראן מדגימה את הצורך בתכנון תרחישים למצבים שונים של יום המחרת באיראן ובאזור כולו. שנית, העמקת פיקוד המשימה, שכבר הוא חלק מהאתוס הצבאי הישראלי, באופן מעמיק ומוסדר יותר, במיוחד לאור הלחימה בזירות מרובות. שלישית, פיתוח גמישות קוגניטיבית ורגשית בקרב מפקדים בכל הדרגים, כפי שמציעה הספרות, הוא הכרחי. ורביעית, עדכון מתמיד של דוקטרינות ותורות צבאיות בהתאם לתובנות החדשות שמעלה הסביבה הביטחונית, ובמיוחד לנוכח המלחמה עם איראן והשלכותיה האזוריות.
6. דיון וסיכום
סקירה זו הראתה כי מסגרת VUCA מהווה כלי מושגי מרכזי להבנת אתגרי הסביבה הביטחונית העכשווית, והיא דורשת התאמות משמעותיות בדוקטרינות צבאיות, במודלי מנהיגות ובהכשרת מפקדים. הספרות מצביעה על כך שהמעבר ממודלים לינאריים לחשיבה אדפטיבית הוא הכרחי לאפקטיביות צבאית (Costa et al., 2024; Ismail & Dorasamy, 2025; Meireles et al., 2025). פיקוד משימה, מנהיגות מעצימה וזריזות ארגונית נמצאו כמרכיבים מרכזיים להתמודדות עם סביבות VUCA.
במקרה הישראלי, הרלוונטיות של המסגרת בולטת במיוחד. ישראל פועלת בסביבה שבה כל ארבעת מימדי VUCA קיימים באופן בולט, ולכן היא יכולה לשמש מעבדה ליישום תובנות אלה. מחקר עתידי נדרש לבחון אמפירי של השפעת תובנות VUCA על תהליכי קבלת ההחלטות בצה"ל ובמערכת הביטחון הישראלית בכללותה.
רשימת מקורות
Abdelfattah, F., Tudorache, A., & Ispas, L. (2025). The impact of VUCA on military leaders: The particular case of the Russian-Ukrainian conflict. Knowledge-Based Organization, 31(1), 1–10. https://doi.org/10.2478/kbo-2025-0025
Barak, O., Sheniak, A., & Shapira, A. (2023). The shift to defence in Israel’s hybrid military strategy. Journal of Strategic Studies, 46(2), 345–377. https://doi.org/10.1080/01402390.2020.1770090
Baran, B. E., & Woznyj, H. M. (2020). Managing VUCA: The human dynamics of agility. Organizational Dynamics, 50(2), 100787. https://doi.org/10.1016/j.orgdyn.2020.100787
Barber, H. F. (1992). Developing strategic leadership: The US Army War College experience. Journal of Management Development, 11(6), 4–12. https://doi.org/10.1108/02621719210018208
Bennett, N., & Lemoine, G. J. (2014). What a difference a word makes: Understanding threats to performance in a VUCA world. Business Horizons, 57(3), 311–317. https://doi.org/10.1016/j.bushor.2014.01.001
Calvosa, M. V. D., & Franco, D. H. (2022). DVUCA: A new acronym of interconnected facets beyond VUCA. Iberoamerican Journal of Strategic Management, 21(1), e22159. https://doi.org/10.5585/riae.v21i1.22159
Cascio, J. (2021). Facing the age of chaos. Institute for the Future. https://medium.com/@cascio/facing-the-age-of-chaos-b00687b1f51d
Codreanu, A. (2016). A VUCA action framework for a VUCA environment: Leadership challenges and solutions. Journal of Defense Resources Management, 7(2), 31–38.
Costa, F. K. F., Rouco, J. C. D., & Silva, A. (2024). Military leadership in a VUCA environment and BANI scenario: A systematic literature review. European Conference on Management, Leadership and Governance, 20(1), 101–110. https://doi.org/10.34190/ecmlg.20.1.2446
Fattoum, A., Chari, S., & Shaw, D. (2024). Organizational decision-making complexity in VUCA environments. European Management Journal, 42(1), 45–58.
Freire, M. C. (2023). Military leadership and infrastructure challenges in VUCA contexts. Journal of Defense Resources Management, 14(1), 55–70.
Ismail, M. A., & Dorasamy, N. (2025). Leadership agility in a VUCA world: A systematic review, conceptual insights, and research directions. Cogent Business & Management, 12(1), 2482022. https://doi.org/10.1080/23311975.2025.2482022
Kiluange, J., Rouco, J. C. D., Silva, A., & Costa, F. K. F. (2024). Military leadership competencies in a VUCA environment. European Conference on Management, Leadership and Governance, 19(1), 200–210.
Kravetz, J. R. (2024). The Israel-Hamas war and the IDF strategy framework. Israel Affairs, 30(5), 725–745. https://doi.org/10.1080/13537121.2024.2394290
Kulinich, T., Golubev, S., & Zaporozhets, O. (2023). Leadership skills development for military leaders in VUCA environments. Sustainability, 15(3), 2783. https://doi.org/10.3390/su15032783
Levey, J., & Levey, M. (2019). Mindful leadership for personal and organisational resilience. Clinical Psychology Forum, 313, 37–41.
Meireles, R. M., Santos, L. A., & Oliveira, P. (2025). Leadership in irregular warfare: Integrating adaptive, empowering, complexity, and authentic approaches. Small Wars & Insurgencies. https://doi.org/10.1080/09592318.2025.2610331
Pereira, F., Rouco, J. C. D., & Silva, A. (2024). Empowering leadership in the military: Pros and cons. Social Sciences, 4(4), 26. https://doi.org/10.3390/socsci4040026
Ramachandran, S. (2021). Leadership in a VUCA world: A model for group coaching. Coaching: An International Journal of Theory, Research and Practice, 14(1), 85–99. https://doi.org/10.1080/17521882.2020.1824241
Spain, E., & Woodruff, T. (2022). The applied strategic leadership process: Setting direction in a VUCA world. Journal of Character and Leadership Development, 10(1), 47–57. https://doi.org/10.58315/jcld.v10.250
Tram, L. T. B., & Tuyen, N. C. B. (2025). Transformation of traditional to modern leaderships in the VUCA environment. International Journal of Professional Business Review, 10(3), e05325. https://doi.org/10.26668/businessreview/2025.v10i3.5325
Wigdal, T. A., Boe, O., & Nilsen, F. A. (2023). Mission command: A self-determination theory perspective. Military Psychology, 36(5), 672–688. https://doi.org/10.1080/08995605.2023.2252718
