Dykstra, P. A., & Fokkema, T. (2007). Social and emotional loneliness among divorced and married men and women: Comparing the deficit and cognitive perspectives. Basic and applied social psychology, 29(1), 1-12.
גברים נשואים נמצאו כפחות סובלים מבדידות רגשית מאשר נשים נשואות. ההשקפה שגברים מקבלים יותר סיפוק מהיותם נשואים מאשר נשים נותן מושג מה יכולים להיות המנבאים. כדאי לבחון יותר בזהירות את הפונקציות הקשורות ל מערכות יחסים זוגיות. גברים נוטים יותר מנשים לראות בבנות הזוג שלהם כתומכות בלעדיות בעת הצורך, והם נוטים יותר מנשים לציין כי הצרכים שלהם בכל הנוגע לאינטימיות ותחושת ביטחון מסופקים על ידי בנות הזוג.
Tornstam, L. (1992). Loneliness in marriage. Journal of Social and Personal Relationships, 9(2), 197-217.
מחקרים שונים הראו כי נשים נוטות לתחושות בדידות בחייהן, מאשר גברים. ההסבר האפשרי הראשון הוא שלנשים יש דימוי עצמי נמוך יותר, דבר שגורם לרמה גבוהה יותר של תחושות בדידות. ההסבר השני קשור לתפקידים בין הגבר לאישה במהלך קיום יחסי מין, שם לנשים יש יותר בעיות בלהביע עצמן ולהיות מובילות ולכן הן הופכות להיות מובלות על ידי בן הזוג ומרגישות שאין להן אחיזה במצב ומתוך כך, הנאתן מוגבלת ודבר זה גורם להן לתחושת בדידות במערכת היחסים. ההסבר השלישי הוא שנשים מחשיבות את היחסים הבין אישיים כמשמעותיים יותר מגברים, ולכן הן גם מודעות יותר לליקויים הקיימים בזוגיות וכאשר הן אינן יכולות לבטא בפני בן הזוג את שרואות וחשות הן מרגישות בדידות במערכת היחסים. ההסבר האחרון קשור להימצאותם של גורמים גנטיים, הורמונליים או פיזיולוגיים.
במחקר הנוכחי נמצא כי לנשים יש ציפיות גבוהות יותר במערכת היחסים מאשר לגברים. למרות השוני הקיים בין גברים לנשים בכל הנוגע לדימוי העצמי, לא נמצא במחקר זה כי זהו הגורם המבדיל בתחושות הבדידות בין המינים. השאלה הקשורה לשאלה האם ניתן להסביר את ההבדלים בין המינים בתחושת הבדידות על ידי דימוי עצמי נמוך יותר בקרב נשים, נמצא כי, למרות שקיימים הבדלים בהערכה העצמית בין גברים לבין נשים, דבר זה אינו מסביר את ההבדל בין המינים בכל הנוגע לתחושת הבדידות.
Weigel, D. J., & Ballard-Reisch, D. S. (2002). Investigating the behavioral indicators of relational commitment. Journal of Social and Personal Relationships, 19(3), 403-423.
נשים נוטות יותר מגברים, לחשוב ולשוחח על מערכת היחסים האינטימית וכן גם לדאוג כאשר יש בעיות במערכת זו. גם כאשר הזוגיות הינה טובה ובריאה, נשים נוטות יותר מגברים להביע דעתן בנושא בצורה ישירה בשיחות על רגשותיהן בתוך מערכת היחסים, להרגיע את בני זוגן בכל הקשור לעתיד הזוגיות שלהם ולבצע מטלות זוגיות רבות יותר מאשר בני זוגן. נשים נוטות לראות את מערכת היחסים הזוגית ממקום של חיבור בינן לבין בן הזוג והשימוש הרב שהן עושות באינדיקטורים התנהגותיים מצביע על חשיבות החיבור הזה. גברים נוטים להיות פחות מודעים למערכת היחסים בה הם נמצאים ולוקחים אותה יותר כמובנת מאליה והשימוש המועט שהם עושים באינדיקטורים התנהגותיים משקפת זאת. קיימים מקרים בהם הן האישה והן הגבר במערכת היחסים הזוגית משתמשים באינדיקטורים התנהגותיים באופן שווה, אך דבר זה פחות ברור לגברים מאשר לנשים והם פחות מודעים לכך.
Rhoades, G. K., Stanley, S. M., & Markman, H. J. (2012). A longitudinal investigation of commitment dynamics in cohabiting relationships. Journal of Family Issues, 33(3), 369-390.
גברים שגרו עם בנות זוגם לפני הנישואים מדווחים על מסירות נמוכה יותר לקשר בתוך הנישואים, מאשר נשותיהם, בהשוואה לגברים שלא גרו עם בנות הזוג לפני הנישואים, אשר המסירות שלהם לקשר הזוגי גבוהה יותר. במחקר הנוכחי נמצא כי אכן הגברים פחות מסורים מאשר בנות זוגם, ללא קשר לתוכניות להינשא, אם כי דפוס זה נצפה רק בתת -הקבוצה של זוגות שהאמינו במוסד הנישואין. ממצאים אלה חשובים מכיוון שהם מצביעים על כך שרמת המסירות של הגברים נמוכה מאשר אלה של הנשים באופן מובהק ולכן יש לתת את הדעת על כך ולפעול לשנות מצב זה באמצעות חינוך לזוגיות.
Sumter, S. R., Valkenburg, P. M., & Peter, J. (2013). Perceptions of love across the lifespan: Differences in passion, intimacy, and commitment. International Journal of Behavioral Development, 37(5), 417-427.
Dindia, K., & Allen, M. (1992). Sex differences in self-disclosure: A meta-analysis. Psychological Bulletin, 112, 106–124.
בהתאם לתפיסות הסטריאוטיפיות המגדריות, נשים באופן כללי מדווחות על רמות אינטימיות גבוהות יותר מגברים, אך על פי ניתוח מטא של דינדיה ואלן (1992) הבדל מגדרי זה קטן. כמה מחקרים שנעשו לאחרונה מראים שצעירות ונשים מדווחות על רמות אינטימיות מעט גבוהות יותר מגברים במהלך גיל ההתבגרות והבגרות, בעוד שמחקרים אחרים לא מדווחים על הבדלים בין המינים. כאשר נצפים הבדלים בין המינים, נראה שבמחקרים שונים ישנם ממצאים ובהם גברים מדווחים על רמות גבוהות יותר של תשוקה, רמות נמוכות יותר של אינטימיות ורמות מחויבות דומות בהשוואה לנשים. עם זאת, במחקרים עדכניים יותר הבדלים בין המינים הם אפילו פחות מהותיים מאשר במחקרים קודמים.
במחקר הנוכחי כל ההבדלים בין המינים ברמות התשוקה, האינטימיות והמחויבות המדווחות, היו צנועים בהיקפם. גברים דיווחו על רמות תשוקה גבוהות יותר מאשר נשים בכל קבוצות הגיל, וכן על רמות נמוכות יותר של אינטימיות בחלק מקבוצות הגיל. לא היו הבדלי מגדר ברמות המחויבות המדווחות. בסך הכול, הממצאים הראו כי גברים ונשים הינם דומים ברמות השונות של תשוקה, אינטימיות ומחויבות.