הקדמה
בדידות היא מצב רגשי סובייקטיבי של ניתוק, תחושת זרות או חוסר שייכות. יש אנשים שאינם חשים בדידות גם כשהם לבד, בעוד אחרים עשויים לחוש בודדים גם בקרב אנשים אחרים. בקרב קשישים המתגוררים במסגרות מוסדיות כגון בתי אבות או דיור מוגן, הסיכון לבדידות גבוה במיוחד כאשר הקשרים החברתיים בפועל אינם תואמים את הרצוי. סביבת חיים חברתית עוינת או קרה עלולה להעצים את תחושת הבדידות. מחקר מטה-אנליטי רחב העריך כי כ-61% מהקשישים בבתי אבות חווים בדידות מתונה וכ-35% בדידות חמורה, עם שונות רבה בין מדינות ובין סוגי המסגרות.
בדידות קשורה להשפעות בריאותיות גופניות ונפשיות מגוונות: היא עלולה לשבש את מערכת החיסון, לעורר דלקת, ולהגדיל סיכון לדמנציה, דיכאון, חרדה, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, שבץ והשמנת יתר. היא מנבאת ירידה תפקודית ואף תמותה מוקדמת, בהיקף של עד 26% יותר מקרב מי שאינם בודדים. מאחר שקשישים במוסדות סיעודיים שונים במאפייניהם מאלו החיים בקהילה, לא ברור אם ממצאי מחקרים על אוכלוסייה חיה-בקהילה חלים גם עליהם. הצורך בהבנת השלכות הבדידות בהקשר זה הביא לעריכת סקירה שיטתית זו.
שיטות
הסקירה התבצעה בהתאם להנחיות PRISMA לסקירות שיטתיות. החוקרות חיפשו מחקרים איכותניים וכמותיים שפורסמו בין השנים 1990 ל-2021 בחמישה מאגרי מידע: CINAHL, Scopus, PsycINFO, MEDLINE ו-Cochrane Reviews. מילות המפתח התמקדו בשלושה תחומים: הבדידות והבידוד החברתי כגורמי סיכון; תוצאות בריאותיות כגון תמותה, ירידה קוגניטיבית ואיכות חיים; וסוג המגורים – מסגרות מוסדיות לקשישים, לרבות בתי אבות ודיור מוגן. רק מחקרים בבני אדם ובשפה האנגלית נכללו.
תהליך הסינון התבצע בשלושה שלבים – בחינת כותרות, תקצירים וטקסט מלא – על ידי שני סוקרים עצמאיים בכל שלב. איכות המחקרים הוערכה באמצעות קריטריונים מותאמים לסוג המחקר. מתוך מאות פרסומים, נבחרו לבסוף 31 מאמרים: חמישה איכותניים, שלושה בשיטות משולבות, 19 חתכיים וארבעה מחקרי עוקבה.
תוצאות
על פני המדגם הרחב נמצא כי הבדידות נפוצה מאוד בקרב קשישים במוסדות. השיעור הגבוה נשמר גם כאשר נעשה שימוש בכלים שונים למדידת בדידות, דבר שהעיד על עקביות התופעה. רוב המחקרים דיווחו על קשר מובהק בין בדידות לדיכאון, ללא תלות בכלי המדידה. מספר קטן של מחקרים מצא קשר בין בדידות לבין מחשבות אובדניות ושבריריות גופנית. שלושה מחקרי עוקבה שבדקו את הקשר בין בדידות לתמותה הציגו ממצאים מעורבים: באחד נצפה קשר ישיר, באחר לא נמצא, ובשלישי הקשר היה תלוי משתנים מתווכים כגון פעילות גופנית וחוסן נפשי.
בהיבט המתווכים, החוסן האישי והמעורבות בפעילויות חברתיות נמצאו כגורמים המפחיתים את ההשפעה השלילית של בדידות על הבריאות. תמיכה חברתית נמצאה כגורם ממתן, המקטין את עוצמת הקשר בין בדידות לתוצאות שליליות. מנגד, היעדר תמיכה חברתית העמיק את תחושת הניכור והחריף את ההשפעות השליליות.
איכות המחקרים
רוב המחקרים החתכיים הגדירו היטב את מושגי הבדידות ותוצאות הבריאות, אך כמעט מחציתם לא דיווחו על שיעור ההיענות של המשתתפים, ורבים לא בחנו את השפעת היעדר ההיענות על התוצאות. אף אחד מהם לא סיפק התפלגות של גורמי ערבוב לפי רמות בדידות. אף על פי כן, מרביתם הציגו אסטרטגיות ניתוח ברורות, מדדים של דיוק סטטיסטי ודיון במגבלות. כל המחקרים פרט לאחד דיווחו על מקורות מימון ואישורי אתיקה. מחקרי העוקבה, אף שהיו מועטים, תיארו היטב את דגימתם אך לא ביצעו חישובי עוצמה או בקרה על אורכי מעקב שונים.
דיון
הסקירה מאששת כי בדידות היא תופעה שכיחה בקרב דיירים במוסדות סיעודיים ודיור מוגן, ומלווה בהשלכות בריאותיות משמעותיות. בדידות קשורה לדיכאון, למחשבות אובדניות ולשבריריות גופנית. אף שמנגנון הסיבתיות אינו ברור לחלוטין, הנתונים מצביעים על קשר דו-כיווני אפשרי: בדידות עלולה לגרום לדיכאון, אך גם דיכאון עלול להעצים בדידות. הנתונים המוגבלים ממחקרי עוקבה אינם מאפשרים לקבוע בוודאות אם הבדידות כשלעצמה גורמת לתמותה, אך הם רומזים לקשר אפשרי במצבים של חוסר פעילות וחוסר תמיכה חברתית.
שיעורי הבדידות במוסדות עולים בהרבה על אלו שבקרב קשישים החיים בקהילה, שבהם נמצאה שכיחות של כ-20% בלבד. לא ברור אם הקשישים נכנסים למוסדות כשהם כבר בודדים, או אם המעבר למסגרת מוסדית הוא שמחריף את התחושה. מחקרים מסוימים מצאו כי בדידות היא גורם סיכון עצמאי לאשפוז סיעודי, ובכ-20% מהמקרים היא אף תרמה ישירות להחלטה לעבור לבית אבות.
כיוונים להתערבות
הממצאים האיכותניים חשפו שני מוקדים מרכזיים להתערבות: הדיירים עצמם והמוסדות שבהם הם חיים. הדיירים נדרשים לסגל מנגנוני התמודדות ולהשתלב בפעילויות חברתיות כחלק מתהליך ההסתגלות. אחת הדוגמאות לתוכנית התערבות כזו היא PEARL – Program to Enhance Adjustment to Residential Living – המבוססת על תאוריית ההכוונה העצמית, אשר נמצאה יעילה בצמצום תסמיני דיכאון בקרב דיירים חדשים.
בצד המוסדי, מומלצות יוזמות המעודדות מעורבות חברתית ופעילות יזומה על ידי הצוות, כמו קבוצות דיון, טיפול בעזרת בעלי חיים, גישה למחשבים ולשיחות וידאו, וטיפול בהיזכרות. עם זאת, סקירות קודמות הראו כי הראיות ליעילותן של התערבויות אלה אינן חד-משמעיות. מגפת הקורונה העולמית, שהגבירה את הבידוד החברתי במוסדות, הביאה לניסויים חדשניים בכלים טכנולוגיים ובשיטות יצירת קשרים חלופיות, אך הצורך בבחינה שיטתית של יעילותם נותר בעינו.
השלכות מחקריות
נמצאו שני פערים מרכזיים בידע: הראשון הוא המחסור במחקרים מארצות הברית ובמדינות צפון אמריקה בכלל – מרבית המחקרים נערכו באסיה ובאוקייניה, דבר המעלה שאלות על היכולת להכליל את הממצאים לתרבויות אחרות. השני הוא המחסור במחקרים אורכיים הבוחנים את ההשפעות ארוכות הטווח של בדידות על תמותה ובריאות פיזית ונפשית. לנוכח תוחלת החיים המוגבלת יחסית של דיירים במוסדות (כ-שנתיים בממוצע) וההיקף הגדול של התופעה, קיים צורך דחוף במחקרים איכותיים ומבוקרים שיזהו גורמים מגנים ומתווכים.
חוזקות ומגבלות
הסקירה נשענה על מתודולוגיה מחמירה ועל חיפוש רחב היקף, בתמיכת ספרנית מחקר מנוסה, ובכך הפחיתה את הסיכון להחמצת מאמרים רלוונטיים. עם זאת, השונות הגדולה בין ההגדרות, הכלים והמדדים שנעשה בהם שימוש במחקרים השונים הגבילה את היכולת לבצע השוואות ישירות או מטה-אנליזה סטטיסטית מלאה. נוסף לכך, ההישענות הרבה על מחקרים חתכיים מקשה על הסקת מסקנות סיבתיות.
מסקנות
בדידות היא תופעה רווחת בקרב קשישים המתגוררים במסגרות מוסדיות והיא בעלת השלכות משמעותיות על בריאותם הנפשית והגופנית. היא נקשרת לדיכאון, לשבריריות ולמחשבות אובדניות, ונראה כי תמיכה חברתית וחוסן נפשי עשויים להגן מפניה. יש צורך דחוף בפיתוח התערבויות מבוססות ראיות למניעת בדידות ולהפחתת נזקיה בשלבי החיים המאוחרים, לצד הרחבת המחקר האורכי וההשוואתי בין תרבויות ומסגרות מגורים שונות.
מקור
Lapane, K. L., Lim, E., McPhillips, E., Barooah, A., Yuan, Y., & Dube, C. E. (2022). Health effects of loneliness and social isolation in older adults living in congregate long term care settings: A systematic review of quantitative and qualitative evidence. Archives of gerontology and geriatrics, 102, 104728.
