מי הם הנולדים פעמיים?

"הנולדים פעמיים" הוא כינוי לאנשים שאמונתם או תפיסת עולמם לא באה להם בטבעיות, אלא נבנתה אחרי משבר. מולם עומדים "הנולדים פעם אחת", שאצלם הדברים מסתדרים מראש: הם נוטים לראות את הטוב, הסבל אינו עומד במרכז חייהם, ואין להם רגע שבו הכול נשבר והורכב מחדש.

את ההבחנה הזאת בצורתה המוכרת ניסח ויליאם ג'יימס (1842 עד 1910), פסיכולוג ופילוסוף אמריקני, בספרו "החוויה הדתית לסוגיה" משנת 1902. הביטוי עצמו קדם לו והוא נשען על מסורת דתית, אבל אצל ג'יימס הוא הופך לקטגוריה פסיכולוגית: לא דרגה של אמונה אלא שני טיפוסים שונים של חיי נפש.

חשוב להדגיש מיד, מפני שזו ההבנה השגויה הנפוצה: אין כאן דירוג. ג'יימס אינו אומר שהנולדים פעמיים מאמינים יותר או טובים יותר. הוא אומר שהם רואים משהו שהאחרים אינם רואים, ושיש לכך מחיר.

שתי הדרכים

הנולדים פעם אחת. ג'יימס מתאר אותם בפרק שהוא מכנה "דתה של בריאות הנפש". אלה אנשים שהיחס החיובי אל העולם הוא אצלם ברירת מחדל. הם אינם מתעלמים מן הרע במאמץ, הוא פשוט אינו תופס אצלם את המקום המרכזי. הדתיות שלהם, אם היא קיימת, היא דתיות של הודיה ושל שמחה.

הנולדים פעמיים. אלה שבשבילם הרע בעולם הוא העובדה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום. ג'יימס מתאר אותם בפרק "הנפש החולה", וגם כאן השם אינו גזר דין: מדובר באדם שהמוות, הסבל וחוסר הפשר נוכחים אצלו תמיד. הדרך שלו אל שלווה, אם הוא מגיע אליה, עוברת דווקא דרך המשבר ולא סביבו.

ביניהם מופיע אצל ג'יימס הטיפוס של "העצמי החצוי": אדם שבתוכו שני מרכזי כובד מתנגשים, וחייו הם תהליך של איחוד.

מה קורה בלידה השנייה

ג'יימס מתאר את התהליך בשתי הרצאות שהוא קורא להן "התחדשות", והוא נשען שם על חומר אמפירי: מאות תשובות לשאלונים על תמורה דתית, שאסף תלמידו אדווין דילר סטארבק ומסר לו.

מה שחוזר בתיאורים: תקופה של מצוקה שקודמת לשינוי; רגע שבו האדם מפסיק להיאבק ולא רגע שבו הוא מנצח במאבק; ושינוי שאינו בדעה אלא במה שתופס את המרכז. ג'יימס מציע לכך הסבר שהוא מסמן כהשערה, ולפיו העבודה נעשית מחוץ לתודעה ופורצת אליה כשהיא גמורה, וזה מה שמסביר את התחושה שהדבר נעשה באדם ולא על ידו.

למה ההבחנה החזיקה מעמד

מפני שהיא מסבירה משהו שאנשים מזהים בעצמם ובסביבתם, והיא עושה זאת בלי להחליט מי צודק.

הטענה המעניינת ביותר שג'יימס גוזר ממנה היא נגד האופטימיות: לדעתו תפיסת עולם שאינה יודעת להתמודד עם הרע נשארת שטחית, ודווקא מי שעבר דרך השבר מחזיק בתפיסה עמוקה יותר, מפני שהיא נבנתה מול מה שקיים ולא בהתעלמות ממנו. זו הסיבה שהספר מצוטט עד היום בכל דיון על גבולותיה של חשיבה חיובית.

מצד שני, ההבחנה ספגה ביקורת, ובעיקר שתי טענות: שהיא מחלקת אנשים לשתי קופסאות בשעה שבפועל יש רצף, ושהחומר שג'יימס בנה עליה נוצרי ואמריקני בעיקרו, ולכן מודל של שינוי פנימי חד פעמי אינו בהכרח מתאים למסורות שבהן המעשה והמסגרת קודמים לחוויה.

שאלות נפוצות

מאיפה הביטוי?
הוא נשען על לשון דתית של היוולדות מחדש, וג'יימס הוא שהפך אותו לקטגוריה פסיכולוגית בספרו מ-1902.

האם זה אומר שאחד הטיפוסים עדיף?
לא. ג'יימס אינו מדרג אותם, ואף מציין את היתרונות של כל אחד מהם. מה שהוא כן טוען הוא שהנולדים פעמיים רואים משהו ממשי שהאחרים אינם רואים.

האם זה קשור רק לדת?
לא בהכרח. ג'יימס עוסק בחיי דת, אבל ההבחנה עצמה היא על יחס אל הסבל ואל הפשר, והיא מיושמת גם בהקשרים שאינם דתיים.

מה הקשר ל"הנפש החולה"?
"הנפש החולה" הוא השם שג'יימס נותן לנקודת המוצא של הנולדים פעמיים, לפני השינוי. זה שם של מצב ולא של אבחנה רפואית.

איפה קוראים את זה?
בהרצאות הרביעית עד העשירית של הספר. בעברית הוא קיים בתרגום מוסד ביאליק משנת 1949, שזמין גם בספריית כותר, ובתרגום חדש מאנגלית משנת 2026, עם טעימה חופשית להורדה.