פרגמטיזם הוא זרם בפילוסופיה שנולד בארצות הברית בשלהי המאה התשע עשרה, ולפיו את משמעותו של רעיון ואת אמיתותו יש לבחון לפי ההבדל שהוא עושה בפועל. השאלה המנחה אינה "מה הרעיון הזה אומר על העולם" במופשט, אלא "אילו תוצאות מעשיות נובעות ממנו, ומה היה משתנה אם היה שקרי". רעיון ששתי האפשרויות שלו אינן מולידות שום הבדל בניסיון נחשב, מנקודת מבט פרגמטית, לשאלה ריקה.
המונח נגזר מן המילה היוונית pragma, שפירושה מעשה או פעולה, והוא נבחר במתכוון: הפרגמטיזם מעמיד את המעשה במקום שבו פילוסופיות אחרות העמידו את ההתאמה בין הרעיון ובין המציאות.
שלושה שמות מרכזיים נקשרים בו: צ'רלס סנדרס פרס, שניסח את העיקרון הראשון; ויליאם ג'יימס, שהפך אותו לזרם מוכר; וג'ון דיואי, שהחיל אותו על חינוך ועל חברה.
איך זה עובד בפועל
הדרך הקלה להבין את העיקרון היא דרך השימוש שעושים בו בוויכוח. כששני צדדים נחלקים על שאלה, הפרגמטיסט שואל קודם כול מה יהיה שונה בעולם לפי כל אחת מן התשובות. אם אין שום הבדל שאפשר להצביע עליו, המחלוקת היא מחלוקת על מילים ולא על עובדות.
מכאן נגזרת גם תורת האמת שלהם, והיא החלק השנוי ביותר במחלוקת. לפי התפיסה המקובלת, אמירה אמיתית היא אמירה שמתאימה למציאות. אצל הפרגמטיסטים האמת היא מה שמתברר כמועיל בניסיון: מה שעובד, מה שמוביל לציפיות שמתאמתות, ומה שמתיישב עם שאר מה שאנחנו מחזיקים בו. ג'יימס מכנה זאת לעיתים "ערך מזומנים" של רעיון.
צ'רלס סנדרס פרס
פרס (1839 עד 1914) היה לוגיקן, מתמטיקאי ופילוסוף, והוא שניסח את העיקרון הפרגמטי במאמר "איך להפוך את הרעיונות שלנו לבהירים". אצלו העיקרון הוא בראש ובראשונה כלי לבירור מושגים: כדי לדעת מה מושג אומר, צריך לברר אילו הרגלי פעולה ואילו ציפיות נובעים מן ההנחה שהוא נכון.
פרס היה זהיר ומדויק יותר מג'יימס, ובהמשך הוא הסתייג מן הדרך שבה הפרגמטיזם נעשה פופולרי, עד שהציע לעצמו מונח אחר כדי להיבדל ממנו.
ויליאם ג'יימס
ג'יימס (1842 עד 1910), פסיכולוג ופילוסוף אמריקני, הוא שהפך את הפרגמטיזם לזרם מוכר. ב-1907 פרסם ספר בשם "פרגמטיזם", שתורגם לעברית בהוצאת רסלינג, ובו הציג אותו כשיטה לפתרון מחלוקות וכתורת אמת גם יחד.
ההרחבה המשמעותית שלו נוגעת לאמונה. ג'יימס טען שבשאלות שאין בהן הכרעה ראייתית, ושההכרעה בהן אינה יכולה להמתין, מותר לאדם להכריע לפי מה שהוא רואה כטוב עבורו. את הטיעון הזה פיתח במסה "הרצון להאמין", ובהרחבה בספרו "החוויה הדתית לסוגיה" משנת 1902, שבו הוא בודק את החיים הדתיים לפי תוצאותיהם ולא לפי מקורם. הכלל שהוא מנסח שם, "בפריים תכירו אותם, לא בשורשיהם", הוא פרגמטיזם מופעל.
ג'ון דיואי
דיואי (1859 עד 1952) לקח את העיקרון אל החינוך ואל החברה. אצלו החשיבה היא כלי לפתרון בעיות ממשיות, הידע נבנה מתוך התנסות, וההשלכה החינוכית היא למידה מתוך עשייה ולא מתוך קליטה פסיבית. התפיסה הזאת מאחורי חלק גדול מן החינוך הפרוגרסיבי של המאה העשרים.
הביקורת
הביקורת החוזרת נוגעת לתורת האמת. אם אמת היא מה שמועיל, כך הטענה, אז מה שנוח יהיה אמיתי, ולאדם יש אינטרס להאמין בדברים שאינם נכונים. המתנגדים ראו בכך פתח לרלטיביזם ולאמונה מטעמי נוחות.
התשובה הפרגמטית היא שתועלת אינה אותו דבר כמו נעימות: רעיון מועיל הוא רעיון שהציפיות שנגזרות ממנו מתאמתות לאורך זמן ומתיישבות עם שאר הידע, וזה מבחן תובעני. ג'יימס עצמו עומד על ההבחנה הזאת, ומדגים אותה בפער שבין מה שמרגיש טוב ברגע נתון ובין מה שמחזיק מעמד במבחן הניסיון.
שאלות נפוצות
מי המציא את המונח?
צ'רלס סנדרס פרס ניסח את העיקרון, וויליאם ג'יימס הוא שהפיץ אותו ועשה את השם מוכר.
פרגמטיזם זה אותו דבר כמו "להיות פרגמטי"?
לא. בשימוש היומיומי "פרגמטי" פירושו מעשי ומתפשר. הזרם הפילוסופי הוא תורת משמעות ותורת אמת, ולא תכונת אופי.
מה ההבדל בינו ובין אמפיריציזם?
שניהם נשענים על הניסיון. האמפיריציזם הקלאסי שואל מאין בא הידע; הפרגמטיזם שואל מה ההבדל המעשי שהידע עושה.
האם הוא עדיין רלוונטי?
כן. הוא חזר למרכז הדיון בפילוסופיה האמריקנית במחצית השנייה של המאה העשרים, בין השאר אצל ריצ'רד רורטי ואצל הילרי פטנאם.
מה תורגם לעברית?
"פרגמטיזם" של ג'יימס יצא בהוצאת רסלינג בתרגום גיא אלגת. "החוויה הדתית לסוגיה" קיים בעברית בתרגום מוסד ביאליק משנת 1949, ובתרגום חדש משנת 2026.