אתיקה במחקר היא מערכת של כללים ועקרונות שמכוונת את החוקרים איך לנהוג בזמן שהם מבצעים מחקר, כדי שהמחקר שלהם יהיה הוגן, מכבד ואחראי. המטרה של האתיקה היא לוודא שהמחקר לא יפגע באנשים שמעורבים בו, ישמור על הכבוד שלהם ועל הזכויות שלהם, ושיעשה שימוש נכון ואחראי במידע שנאסף.
כשחוקרים עושים מחקר, במיוחד אם הוא קשור בבני אדם (למשל ראיונות, תצפיות, ניסויים או סקרים), הם בעצם נכנסים לתוך החיים של המשתתפים. הם שואלים שאלות, מקבלים מידע פרטי ולעיתים גם בוחנים נושאים רגישים. כאן נכנסת האתיקה לתמונה: היא דורשת שהמשתתפים ידעו שהם משתתפים במחקר, יסכימו לזה מרצונם החופשי (מה שנקרא "הסכמה מדעת"), ויבינו מה מצופה מהם ומה הסיכונים האפשריים.
בנוסף, האתיקה דורשת לשמור על סודיות ופרטיות. זה אומר שהמידע שהמשתתפים נותנים לא ייחשף לגורמים חיצוניים, ולא יאפשר לזהות אותם באופן אישי. כך, למשל, אם מישהו משתף משהו רגיש בראיון – החוקרת צריכה לוודא שזה יישאר חסוי ולא יפגע באותו אדם.
האתיקה גם אומרת שצריך להימנע מלגרום נזק: אסור להכניס אנשים למצבים שעלולים לפגוע בהם, להלחיץ אותם, להביך אותם או להזיק להם נפשית או פיזית. גם אחרי שהמחקר נגמר, יש אחריות כלפי המשתתפים וכלפי החברה – למשל, לא לעוות את התוצאות או להציג אותן באופן שיפגע בקבוצה מסוימת או שיפיץ מידע שגוי.
החשיבות של אתיקה במחקר היא עצומה, כי היא שומרת על אמון בין הציבור לחוקרים. אם אנשים ידעו שחוקרים פועלים באחריות ובכבוד, הם יסכימו להשתתף במחקרים ויעזרו להרחיב את הידע האנושי. אבל אם חוקרים יתעלמו מהאתיקה – הם עלולים לגרום נזק אמיתי לאנשים ולחברה, וגם לפגוע באמינות ובערך של המחקר עצמו.
בקיצור, אתיקה במחקר היא לא רק רשימת חוקים שצריך "לסמן עליהם וי", אלא דרך חשיבה שמזכירה לחוקרים: גם כשאנחנו רוצים לדעת ולגלות, אסור לנו לשכוח את האחריות שלנו כלפי האנשים שאנחנו חוקרים וכלפי החברה כולה.
אתיקה במחקר רפואי
במחקר רפואי האתיקה היא עניין קריטי במיוחד, כי לעיתים קרובות מדובר במחקרים שיש בהם סיכונים בריאותיים או גופניים. כאן עקרונות האתיקה נועדו להגן על המשתתפים ולוודא שהם לא יפגעו במהלך המחקר. קודם כל, חובה לקבל הסכמה מדעת: המשתתפים צריכים להבין בדיוק מה המחקר בודק, איזה טיפולים או הליכים הם יעברו, מה התועלת האפשרית ומה הסיכונים. ההסבר צריך להיות ברור, בלי מילים מסובכות שרק רופאים מבינים.
בנוסף, במחקר רפואי נהוג שיהיו גופים חיצוניים כמו ועדות אתיקה (בישראל – ועדת הלסינקי) שבודקות מראש את תוכנית המחקר ומאשרות אותו רק אם הוא שומר על זכויות המשתתפים ומצמצם סיכונים. יש עקרון חשוב במיוחד שנקרא עקרון ההטבה והימנעות מנזק (beneficence and non-maleficence): החוקרים חייבים לעשות כל מאמץ שהמחקר יביא תועלת רפואית, ולמזער ככל האפשר כל נזק או סיכון למשתתפים.
אתגר נוסף באתיקה של מחקר רפואי הוא לדאוג לקבוצות פגיעות במיוחד – למשל ילדים, חולים במצב קשה, או אנשים שלא יכולים לתת בעצמם הסכמה מדעת (כמו חולי אלצהיימר). במקרים כאלה האתיקה דורשת הקפדה יתרה על ההגנה על הזכויות והאינטרסים של אותם אנשים.
אתיקה במחקר במדעי החברה
במחקר במדעי החברה האתיקה מתמקדת בעיקר בהגנה על כבוד המשתתפים, על פרטיותם, ועל רווחתם הנפשית. כאן לרוב אין סכנה גופנית כמו במחקר רפואי, אבל יש סיכונים אחרים – למשל פגיעה רגשית, חשיפה של מידע רגיש, או ניצול לרעה של כוח שיש לחוקר.
במחקרים במדעי החברה חשוב להסביר למשתתפים את מטרת המחקר, את השימושים האפשריים במידע שהם נותנים, ולבקש מהם הסכמה מדעת. בנוסף, החוקרים צריכים לשמור על חסיון: המידע שהמשתתפים משתפים צריך להישמר בצורה בטוחה, ולהיות מוצג בדוחות ובמאמרים בצורה שלא תאפשר לזהות את מי שדיבר או השתתף.
אתגר אתי מרכזי במחקרים כאלה הוא לא להשתמש לרעה בקשרים עם המשתתפים – למשל לא להפעיל עליהם לחץ להשתתף, לא להטעות אותם, ולא לנצל את חוסר הידע שלהם. גם כאן ועדות אתיקה באוניברסיטאות בודקות ומאשרות את המחקרים לפני שמתחילים.
אתיקה במחקר איכותני
במחקר איכותני, שבו החוקרים נכנסים לעומק לתוך חייהם, מחשבותיהם וחוויותיהם של המשתתפים (למשל דרך ראיונות עומק, תצפיות או ניתוח סיפורים), האתיקה דורשת זהירות מיוחדת. בגלל שהחוקר נמצא לעיתים קרובות בקשר אישי קרוב עם המשתתפים, עולה הסיכון לערבב בין יחסים מקצועיים ליחסים אישיים, או לפגוע בטעות בפרטיות המשתתפים.
אחד העקרונות החשובים כאן הוא שמירה על סודיות גם במצבים מורכבים: למשל כשמשתתף חושף בפני החוקר מידע רגיש במיוחד – כמו חוויות טראומטיות, עוול שנעשה לו, או סוד משפחתי – החוקר צריך לדעת איך להגן על אותו אדם מבלי לחשוף אותו לאחרים. בנוסף, במחקר איכותני חשוב להקפיד על שקיפות: המשתתפים צריכים להבין לא רק שהם חלק ממחקר, אלא גם מה יקרה עם המידע שהם משתפים – האם יפורסם, איך יצוטטו דבריהם, והאם הם יוכלו לעיין בתוצאות.
אתגר נוסף הוא המתח בין הרצון להעמיק בחקר התופעה לבין החובה להגן על טובת המשתתפים. לעיתים, החוקר יכול להרגיש שהוא "נכנס עמוק מדי" לתוך עולמם של המשתתפים – ואז עליו לעצור ולזכור שהאתיקה קודמת לכל תגלית מחקרית.