נפט במזרח התיכון + מצרים

1. כמויות עצומות של נפט.
2. קלות בהפקה.
3. המדינות בעלות הנפט צורכות כמויות קטנות יחסית ולכן מרבית תפוקת הנפט מיועדת לייצוא.

1. ערב הסעודית הכינה תוכנית פיתוח: פיתוח החקלאות, בניית נמלי תעופה, בתי חולים, דיור, הקמת בתי זיקוק, מפעלים פטרוכימיים, תחנות כוח, מפעלי פלדה, מפעל להרכבת מכוניות, מפעלי מלט ואלומיניום.
2. איראן הכינה תוכנית חומש שגרמה לקפיצה בייצור הפלדה, המלט, כלי הרכב וכמו כן הקימה תחנות כוח גרעיניות, נמלים, כבישים, שיכונים ועוד.
3. בתחילה נוצר עומס בלתי נסבל בנמלים במדינות המפרץ, אך בהמשך הבעיה נפתרה ונבנו נמלי ים ואויר. העומס נוצר כתוצאה מהזמנות רבות שביצעו המדינות שהתעשרו – ייבוא גדול מאוד של מוצרים.
4. ייבוא עובדים זרים רבים מאוד כדי לענות על צרכי כוח האדם בפיתוח.
5. תהליך עיור מהיר עקב השקעת כספים בהקמת ערים ופיתוחן וכמו כן כדי לספר את צרכי המגורים של העובדים.
6. מבנה האוכלוסייה השתנה בעקבות ייבואם של עובדים זרים.
7. הוקמו אוניברסיטאות, בתי חולים, מעבדות, שירות ציבורי ועוד.
8. הגדלת התפוקה והקטנת הייבוא.
9. הגירה פנימית מהכפר לערי הנפט החדשות, הגירה ממדינות עניות אל מדינות עשירות (למשל ממצרים, ירדן, סוריה, פלשתינאים) שנזקקו לכוח עבודה מקצועי על מנת לבנות את התשתיות החדשות.
10. יצירתו של מעמד ביניים חדש – אנשי הצווארון הלבן, מנהלי חשבון, עורכי דין, מהנדסים….

1. רווחי הנפט סייעו גם למדינות שלא מפיקות נפט. ערב הסעודית וכווית, בעיקר, תמכו במשך תקופות ארוכות בכלכלותיהן של מדינות עניות במזה"ת כמו ירדן, מצרים, סוריה ועוד.
2. מפיקות הנפט מספקות גם מקורות תעסוקה למיליוני עובדים מהמדינות העניות ובכך מסייעות בשני תחומים – הורדת אחוזי האבטלה במדינות וורווחי העובדים משפיעים לטובה על קופות המדינות.
3. מפיקות הנפט צברו עוצמה פוליטית רבה בעקבות התעשרותן מן הנפט.
4. מדינות כמו ירדן, לבנון, סורים ומצרים מקבלות תמלוגים גבוהים עבור הרשות להעביר צינורות נפט בשטחן.
5. צינורות נפט לא עוברים בישראל בעקבות הקמת המדינה ומלחמת העצמאות.

1. חצי האי סיני.
2. המדבר הערבי במזרח.
3. המדבר המערבי (חלק מהסהרה).
4. עמק הנילוס ודלתאת הנילוס.

1. אין מספיק מקורות מים.
2. אין מספיק מזון ולכן צריך לייבא.
3. ישנה הגירה לעיר ופחות אנשים מעבדים את האדמות ולכן צריך לייבא מזון ויש בעיית כסף.
4. החקלאות לא מתפתחת כיוון שאין השכלה ואין אקלים מתאים ובגלל הריבוי הטבעי כל הישג נבלע כלא-היה.

1. בזמן גאות – הצפות. הצפת שדות, הצפת כפרים ובזבוז של מים.
2. בזמן שפל – מפלס המים בנהר נמוך. לא הייתה אספקה קבועה של מים בכל ימות השנה.
3. שיטת ההצפות – שיטת השקיה שנקראת גם שיטת האגנים. אזורים מסוימים מוצפים והמים עומדים. שיטה זו הגבילה את המצרים לסוגים מסוימים של גידולים וכמו כן למחזור גידול אחד בשנה – רק בתקופת ההצפות.

1. הסכר נועד לאפשר זרימת מים מבוקרת לאורך השנה.
2.  מניעת הצפות.
3. שיפור שיטת ההשקיה וע"י כך – הרחבת השטחים החקלאיים רחוק יותר מגדות הנילוס.
4. מעבר ל-2-3 מחזורי גידול בשנה.
5. ניצול הסכר להפקת חשמל הידרואלקטרי.
6. אפשרות לשוט בכל ימי השנה.