סיכום לבגרות באזרחות בנושא הכנסת

פרק י"א – הכנסת, הרשות המחוקקת

קבוצה של אנשים רבים בעלי השקפה פוליטית דומה.

מספר אנשים ממפלגה מסוימת המתמודדים בבחירות לכנסת.

קבוצת חברי הכנסת של מפלגה מסוימת.

מסמך ובו מוצגים לציבור הרחב בבחירות רעיונותיה והשקפתה של המפלגה. בנוסף לכך, מוצגות בו הבטחות וכו'.

מסע בחירות הנועד להסביר את תפיסותיה ותוכניותיה לגבי ניהול המדינה. המסע מתבסס על דרכי שכנוע כגון שלטים, כנסים ופרסומות.

כלליות – לכל אזרח ואזרחית מגיל 18 ומעלה, ללא הבדל דת, מין, גזע – יש אפשרות לבחור.

ארציות – כל הארץ היא אזור בחירה אחד.

ישירות – האזרח בוחר את נציגיו באופן ישיר.

שוות – כל אזרח מצביע (בוחר) פעם אחת בלבד; כל פתק במעטפה הוא קול אחד, ומכאן שלכל אזרח השפעה שווה.

חשאיות – האזרח בוחר בצורה חשאית מבלי שאיש רואה באיזו מפלגה בחר. בכך נמנעת האפשרות ללחוץ על הבוחר.

יחסיות – המפלגות (רשימות) מקבלות מספר מקומות בכנסת באופן יחסי למספר הקולות שקיבלו.

תחרותיות – קיימת תחרות בין המפלגות על קולו של הבוחר.

תקופתיות – הבחירות נערכות בדרך כלל כל ארבע שנים. (אלא אם כן, הכנסת מחליטה להפיל את הממשלה)

פתק הצבעה שעליו סימן הרשימה. או, פתק לבן שאין עליו סימן הרשימה. אם יהיו במעטפה אחת יותר מפתק אחד, או שנרשם על הפתק משהו בכתב יד, ייחשבו פתקים לפסולים ולא ייספרו.

בכנסת ישנו מימוש של העקרון הדמוקרטי שאומר כי לאזרחים ישנה זכות לדעת על פעילות הכנסת. בכנסת אזור מיוחד לעיתונאים ובו הם יכולים לצלם ולכתוב מה קורה וכך לידע את אזרחי המדינה.

באולם המליאה נערכות הישיבות של חברי הכנסת. בישיבות אלו דנים בנושאים מדיניים, כלכליים וחברתיים בכלי חשיבות לגורל המדינה והעם, או לכלל קבוצות אוכלוסייה שונות. בנוסף, נערכות במליאה הצבעות על חוקים, הצבעות אי-אמון ושאליתות שונות.

תפקידה של נשיאות הכנסת (הכוללת גם יו"ר הכנסת, אשר בימינו הוא אברהם בורג) הוא ניהול ישיבות הכנסת, הכנת סדר היום, ספירת קולות המצביעים ועוד.

קואליציה היא מעין ברית של סיעות שמורכבת לאחר הבחירות. בדרך-כלל מרכיבות את הקואליציה סיעות בעלי השקפות עולם דומות או זהות. מהקואליציה יוצאת מאוחר יותר גם הממשלה על כל שריה.

שאר הסיעות שאינן בקואליציה מהוות את האופוזיציה שהיא המיעוט בכנסת. האופוזיציה תפקידה לנסות ולהפיל את הממשלה ולהציע לנהל את המדינה בדרכים אחרות, אשר אמורות להיות יעילות וטובות יותר.

לעיתים, בנושאים בעלי זיקה לאומית, מצביעה האופוזיציה יחד עם הממשלה.

ממשלה שבה חברות שתי המפלגות הגדולות בכנסת. המפלגה מהימין והמפלגה משמאל.

ניתן לראות תמונה בעמוד 269 למעלה.

בישראל קיימת הפרדת רשויות. אך בין הרשויות קיימת אפשרות של מתן ביקורת. לכנסת מספר אמצעים בכדי לתת ביקורת לממשלה.

חבר כנסת המבקש לבקר את פעולותיה של הממשלה, יכול לבקש מיו"ר הכנסת להעלות הצעה לסדר יום שבה דנים בנושא מסוים ותפקוד הממשלה בו. בדרך-כלל, הצעות אלו מועלות ע"י האופוזיציה.

השאילתה היא שאלה שמגיש חבר כנסת לשר בממשלה. חבר כנסת עושה זאת כאשר הוא מגלה ליקויים בעבודתו של אותו משרד .על השר האחראי על אותו משרד להשיב לשאלתו של חבר-הכנסת בתוך 42 ימים. התשובה מושמעת במליאה, אלא אם כן היא בנושא רגיש, ואז היא רק נרשמת בפרוטוקול.

לעיתים מגיש חבר-כנסת שאילתה בשם הממשלה שמטרתה לפאר ולהדגיש את פעולותיה הטובות של הממשלות.

הצבעה זו הינה הצבעה של חברי הכנסת שבה הכנסת מביעה אי-אמון בפעולותיה של הממשלה ויכולה גם לגרום להפלתה בעקבות אי-שביעות רצון של חברי הכנסת מפעילותה של הממשלה.

מדי שנה מאשרת הכנסת חוק הקרוי – חוק התקציב. חוק זה קובע מהו התקציב שיקבל כל משרד בממשלה. הצעת חוק זו מוגשת ע"י הממשלה. בעזרת חוק זה, מפקחת הכנסת על פעולותיה של הממשלה. אם הכנסת לא מאשרת את התקציב, הממשלה לא יכולה לבצע את פעולותיה. בנוסף, אם תוך כמה חודשים מתחילתה של שנה אזרחית לא מאושר התקציב – מתקיימות בחירות חדשות.

הכנסת יכולה להקים ועדות חקירה בכדי שיחקרו פעולות שהצביעו על טעויות או מחדלים של הממשלה.

כינוי לאחד מחברי הסיעה בכנסת. תפקידו לדאוג לנוכחות חברי הכנסת מסיעתו בהצבעה כדי שעמדת סיעתו תבוא לידי ביטוי בהצבעה בכנסת. לכל סיעה מצליף משלה.

חוקי יסוד הם קבוצת חוקים שמגדירים את עקרונות היסוד של המשטר במדינה, את סדרי השלטון, זכויות האזרח והיחסים בין רשויות השלטון. בחקיקת חוקי יסוד במדינת ישראל קיימת חשיבות רבה, שכן במדינה אין חוקה מלאה ומסודרת, ולכן אין מנגנון אחד שינחה, ישפיע וירסן את המחוקק באופן ברור. תפקיד זה ממלאים חוקי היסוד, המספקים מסגרת משפטית וערכית לפעולתה של המדינה, ומאפשרים בקרה על החקיקה והמדיניות הציבורית.

בעשורים האחרונים קיימת מגמה לפיה חוקי יסוד ימהלו ויהוו בסיס לחוקה עתידית שתוקם בישראל, כך שעם הזמן ניתן יהיה להבטיח מסגרת חוקתית כוללת וברורה יותר. בנוסף, סעיפים במגילת העצמאות, למרות שאין להם תוקף משפטי זהה לחוקה, נחשבים למדריך ערכי למדיניות המדינה ומספקים הנחיות לכיווני החקיקה ולפרשנות המשפטית. סעיפים אלו משמשים ככלי השראה ומסגרת ערכית לחקיקה ולמדיניות הציבורית בישראל.

–         אין מציינים את שנת חקיקתם, בעוד שבחוק רגיל כן מציינים.

–         ניסוח חוק היסוד הוא כללי וקצר. לאחר מכן מחוקקים חוקים הנובעים ממנו.

–         חוק היסוד עוסקים בסמכויות של שלוש הרשויות, בזכויות הפרט וביחסיו עם הרשויות.

להלן תהליך החקיקה (בהנחה שהצעת החוק מתקבלת בסופו של דבר):

1.      הגשת הצעת החוק, ע"י הממשלה (הצעת חוק ממשלתית), ע"י ח"כ יחיד (הצעת חוק פרטית) או ע"י מספר חברי כנסת (הצעת חוק משותפת).

2.      במקרה של הצעת חוק פרטית, היא עוברת למליאת כנסת להצבעה טרומית.

3.      ההצעה עוברת לקריאה ראשונה שבה מתקיים דיון כללי בחוק והצבעה עליו.

4.      ההצעה עוברת לועדה האחראית על נושא זה בכנסת. שם מוזמנים מומחים, דנים בסעיפים השונים של החוק ומנסחים אותם בצורה משפטית. לאחר מכן מצביעים על החוק בועדה.

5.      ההצעה עוברת לקריאה שנייה בכנסת בה דנים בהסתייגויות ומצביעים על כל סעיף וסעיף בחוק.

6.      ההצעה חוזרת לועדה לשם ניסוח מחדש של סעיפים ששונו.

7.      ההצעה חוזרת לקריאה שנייה נוספת.

8.      קריאה שלישית – הצבעה על החוק.

9.      חתימת ראש הממשלה, השר או השרים האחראים על תחום זה, הממונים על החוק, נשיא המדינה וחותם המדינה.

10.  פרסום החוק ברשומות ספר החוקים.

1.      ועדת הכנסת.

2.      ועדת החוץ והבטחון.

3.      ועדת הכספים.

4.      ועדת הכלכלה.

5.      ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

6.      ועדת החינוך והתרבות.

7.      ועדת העבודה והרווחה.

8.      ועדת החוקה, חוק ומשפט.

9.      ועדת העלייה והקליטה.

10.  הועדה לביקורת המדינה.