סיכום לבגרות באזרחות בנושא גישות שונות למדינה דמוקרטית

1. מדינת ישראל – גישות שונות.
2. המדינה הדמוקרטית – הגדרות וגישות.
3. עקרונות המדינה הדמוקרטית:

–          שלטון העם (כולל גם: משאל עם ודמו' ישירה וייצוגית).

–          פלורליזם.

–          הסכמיות.

–          סובלנות.

–          הכרעת הרוב.

1. זכויות אדם ואזרח.

סיכום למבחן באזרחות

 

מדינת ישראל – גישות שונות

נהוג לשים את הגישות השונות למדינת ישראל על ציר:

1. מדינת התורה

1. מזוהה עם היהדות החרדית.
2. ההנהגה תהיה הנהגה דתית שתוסמךלתפקיד עפ"י כללי ההלכה.
3. רוב התומכים בגישה זאת אינם מקבליםאת הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית.
4. החוקים הינם חוקי התורה בלבד.
5. דוגמאות קיצוניות לתומכים בגישהזאת: נטורי קרתא, חסידי סטאמר, אגודת ישראל, ש"ס, דגל התורה.

2. מדינה דתית לאומית

1. בשונה מהגישה הראשונה (מדינתהתורה), מאופיינת גישה זו בפרגמטיות (גמישות), בעוד שגישה מדינת התורה היא גישהקשוחה ולא מתגמשת, הרי שגישה זאת מבטאת בראש ובראשונהשאיפהאידיאליתל"מדינת תורה".
2. תומכי הגישה מאמינים ב"אתחלתאדגאולה" (מארמית – ראשית הגאולה).
3. מקום מרכזי להלכה היהודית בחייםהציבוריים (נישואים עפ"י ההלכה, שמירת שבת, כשרות במוסדות ציבור וכו')
4. חקיקה ופסיקה מבוססות על המשפטהעברי.

3. מדינת לאום יהודית תרבותית(איש באמונתו יחיה)

1. מדינה יהודית היא מדינה ציוניתאשר יונקתמן המסורת הלאומית-תרבותית ודתית ומן המורשת היהודית.
2. מדינהחילוניתהשואפתלהנחיל את ערכי היהדות.
3. אין בגישה זו אחידות לגבי הערכיםהיהודים שעל-פיהם יתחנכו הדורות הבאים.
4. כל אחד בוחר לו מתוך המסורת, הדת, המורשת, ההיסטוריה, הערכים והמנהגיםהמקובלים עליו.

4. מדינת העם היהודי(גישה ציונית)

1. מדגישה את היותה של המדינה כמדינתםשל כל היהודים בעולם.
2. עפ"י גישה זו מהווה מדינת ישראלמוקד הזדהות לאומית ורגשית ליהודים החיים בתפוצות.
3. טיפוח הקשר עם יהדות התפוצות.
4. קיומם שלסמלים, מוסדות וחקיקהייחודית, כמו למשל – חוק השבות.

5. מדינת היהודים

1. גישה זו דוגלת בצורך בהבטחתהרוב היהודישישלוט במדינה.
2. חוק השבות, עפ"י גישה זאת, יאפשרלכל יהודי לעלות לארץ.
3. אופייה, תרבותה ודמותה של המדינהיק?בעובעיקר על ידי הרוב היהודי.
4. מדינה יהודית עפ"י גישה זו פירושהמדינה ציונית.

6. מדינת כלל אזרחיה

1. שואפת לראות במדינת ישראל מדינהדמוקרטית אשר שייכת לכלל אזרחיה.
2. מדינה שבה הזהות הלאומית היאפוליטית – ישראלית.
3. הערכים עליהם מתבססת המדינה הםערכים דמוקרטיים.
4. המדינה לא תהיה מדינת לאום יהודיתאלא מדינה הפתוחה ללאומים נוספים.
5. המצדדים בגישה זאת הם בדרך כללערבים ויהודים שטוענים כי הזהות הלאומית של המדינה צריכה להיות פוליטית ולאאתנית.

עזר נוסף – שלבים בניתוח טקסט וזיהוי גישה

1. קריאה מדוקדקת של כל הטקסט.
2. שימת לב מיוחדת לכותב הטקסט (עיתון, מאמר מערכת, קטע מספר).
3. איתור הגישה.
4. ציון מאפייני הגישה שמצאת.
5. מאפיינים המופיעים בקטע – לציינם + הסבר קצר. ניתן ואף רצוי לצטט מתוך הקטע. חשוב להשתמש בסימן המירכאות (") עלמנת להבהיר שאנחנו מצטטים. אין חובה לצטט את כל הפסקה, אך רצוי לצטט את העיקרולהשתמש בסימן השלוש נקודות (…).
6. סיכום התשובה וכתיבת דעה אישית (לאחובה).

המדינה הדמוקרטית – הגדרות וגישות

השוואה כללית בין הגישה הליברלית לגישה הסוציאל-דמוקרטית

	סוציאל-דמוקרטית	ליברלית
הערך העומד במרכז הגישה	שוויון	חופש
מי עומד במרכז הגישה	החברה/הקהילה	הפרט – האינדיבידואל
השוני בין הגישות	דגש רב יותר על שוויון מאשר על חירות	דגש רב יותר על חירות מאשר על שוויון
הממשל	עליו לדאוג לצרכים הבסיסיים של אלה שאינם יכולים להגיע לכך	מוגבל ומתערב כמה שפחות בחיי האזרח

הגישה הליברלית

הגישה הליברלית מדגישה את עקרון החירות של הפרט, המימוש העצמי של הפרט קודם לשוויון הכלכלי-חברתי שבין היחידים. עקרון החירות הוא ערך עליון, לכל יחיד זכות לקבוע את אורחות חייו, העדפותיו ורצונותיו כל עוד הוא לא פוגע בזולת, כי אם יפגע בזולת או ביחיד האחר, הוא פוגע בחירותו של האחר. עפ"י גישה זאת, חייב הממשל להיות מוגבל ולהתערב כמה שפחות בחיי האזרח. יתרה מזאת, עליו להגן על חירויות הפרט ולדאוג שהפרט יוכל לממש את רצונותיו. לדוגמא, השלטון לא צריך להרבות במיסוי (הבא על חשבון הפרט) אלא למעט בהוצאות הממשל. ככל שימעט במיסוי, כך יפגע פחות בנכסיו של הפרט. לפי הגישה הליברלית, ככל שייטב לפרט, ייטב לכולם (גם אם לא בצורה שוויונית). הגישה הליברלית אינה פוטרת את השלטון מדאגה לחלשים בחברה, אך בהתנגשות בין ערך החירות וערך השוויון – היא תעדיף תמיד את ערך החירות ותפרש אותו כאי-התערבות השלטון בחיי הפרט. ארה"ב היא דוגמא למדינה שבה בולטת הגישה הליברלית.

הגישה הסוציאל-דמוקרטית

הגישה הסוציאל-דמוקרטית מדגישה את מחויבות החברה ליחידיה. גישה זאת, שראשיתה במחצית השנייה של המאה ה-19, התפתחה והייתה למובילות בעולם הדמוקרטי במאה ה-20, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. הגישה טוענת שאי אפשר לקיים דמוקרטיה מוסדית בלבד (בחירות, פיקוח על השלטון) בלי להתייחס לצד החברתי-כלכלי של המדינה. כלומר, זה לא מספיק להגן על זכויות הפרט ולקדם את חירויות הפרט, הפרט יוכל לממש את עצמו בחופשיות רק בעזרת מבנה חברתי-כלכלי שיגן עליו.

תפקידה של המדינה, של השלטון – לדאוג לצרכים בסיסיים של אלה שאינם יכולים להגיע לכך (אם בשל היותם באזורי השוליים של המדינה או בשל היותם קשישים, מובטלים, חסרי עבודה או בעלי משפחות ברוכות ילדים). תפקיד השלטון הוא לדאוג לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים כדי שלא יוצרו קבוצות ממורמרות שאינן יכולות להשתתף בתהליך הפוליטי. כדי להגיע למצב של שוויון (ואין הכוונה לשוויון מלא), יודעים הסוציאל-דמוקרטיים שעליהם לפגוע בחירות הפרט. בשם מדיניות חברתית-שוויונית הם קובעים בחוק חינוך חובה חינם, הם תומכים במשאבים נוספים לחינוך בשכבות החלשות, הם מפעילים מערכת מסונפת של ביטוח לאומי המסייע לנזקקים. כל אלה ממומנים ממיסים גבוהים יחסית הנגבים מהפרט. גם המיסוי, עפ"י גישה זאת, חייב להיות פרוגרסיבי, כלומר, הפרט בעל ההכנסות הגבוהות יותר ישלם יותר ולהיפך. למדיניות זו אנו קוראים מדיניות רווחה. בריטניה היא המדינה הראשונה שהפעילה מדיניות וזו וישראל נוקטת בה כיום.

עקרונות המדינה הדמוקרטית

עקרון שלטון העם

עקרון שלטון העם הינו אחד העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה והוא הכרחי לקיומה. מקורו ברעיון האמנה החברתית שלפיה המדינה קמה ע"י העם ולמען העם, כלומר – שלטון העם הוא ביטוי לריבונותו של העם.

נהוג להבחין בין דמוקרטיה ישירה לבין דמוקרטיה ייצוגית או עקיפה. הדמוקרטיה הישירה שמומשה ביוון העתיקה, מבוססת על כך שכל אזרחי המדינה השתתפו באסיפת העם וכך היו מתקבלות החלטות. הדמוקרטיה העקיפה (ייצוגית) היא פתרון לבעייתיות של הדמוקרטיה הישירה. הבעייתיות נעוצה בכמה סיבות:

1. גודלה העצום של האוכלוסייה.
2. כמות הידע והמידע הנחוצים לצורךקבלת החלטות היא עצומה ואין ברשות רוב הציבור את הכלים לקיום תהליך זה של קבלתהחלטות.
3. יש צורך בהכרת המערכת הפוליטית עלכל מורכבותה והשינויים החלים בה – רוב אזרחי המדינה אינם מכירים, מתענייניםומעורבים בסוגיה זו.

עקרון שלטון העם במדינות דמוקרטיות בא לידי ביטוי בצורות ממשל ייצוגיות שונות:

1. ממשל פרלמנטארי – ממשל בו הממשלה תלויה בפרלמנטונבחרת מתוכו.
2. ממשל נשיאותי –העם בוחר ישירות את ראש הראשות המבצעת – הנשיא, ובמקביל את נציגיו לפרלמנט.
3. ממשל מעורב –ממשל המערב דמו' פרלמנטארית ונשיאותית, כמו בצרפת – הנשיא, ראש הראשות המבצעת, נבחר בבחירות ישירות לנשיאות ובנפרד מתקיימות בחירות לפרלמנט וממנו תוקםהממשלה.

הביטוי המובהר לדמוקרטיה ישירה כיום הוא קיומו של משאל עם. זהו תהליך בו מביעים האזרחים את דעתם בעד או נגד הצעה מסוימת חשובה במיוחד שהוחלט להעמידה להכרעת האזרחים כולם. בישראל, עד היום, לא התקיימו משאלי עם.

יתרונות משאל עם

–          ממשלה שהעם הצביע "לטובתה" במשאל עם היא ממשלה הבטוחה כי עשתה את הדבר הנכון ותוכל לשכנע את העם בצדקתה.

–          כאשר מעניקים לעם את הזכות להכריע זה אינו סימן של חולשה, אלא הוכחה לביטחון עצמי ואיתות לעם שסומכים עליו.

–          המשאלים יכולים לתת להנהגה מנדט ברור בנושאים ספציפיים שעולים על סדר היום.

חסרונות משאל עם

–          אפשר לראות במשאל העם מעין הבעת אי-אמון במוסדות הנבחרים הדמוקרטיים.

–          מבחינת הניסיון ההיסטורי, זהו "מכשיר" שנעשה בו לפעמים שימוש לרעה.

–          משאל עם מאפשר רק הכרעה ברורה בין "כן" ן"לא", כאשר הבעיה לפעמים מורכבת יותר מכך.

–          דרך הניסוח של השאלות עלולה לפעמים להשפיע על התוצאה, לכל מי שעונה על שאלת משאל העם בחיוב או בשלילה, יש פירושים משלו לשאלה.

–          משאל העם נוטה לפגוע בטכניקה המובהקת ביותר שפותחה בדמוקרטיה – דרך הפשרה.

–          האפשרות של פנייה לעם יכולה להיות אמצעי של פריקת אחריות.

עקרון הפלורליזם

פלורליזם משמעו הכרה בשונות של הפרטים והקבוצות במדינה ומתן לגיטימציה לכל קבוצה לשמור על ייחודה ועל שונותה. כל זה בתנאי שתהיה הסכמה על נושאים מסוימים מאחדים. פלורליזם היא גישה המעודדת ריבוי דעות, זרמים וארגונים בתוך אותה חברה. חברה דמוקרטית פלורליסטית היא חברה המעודדת התארגנות של קבוצות שונות על צרכיהן המיוחדים ולא רק במסגרת מפלגות. הגישה הפלורליסטית מכירה בצורך הזה ובמסגרתה כל קבוצה תכיר ותכבד את האחרות גם אם היא במחלוקת עימן.

חשיבות הפלורליזם לחיים הדמוקרטיים

א. הפלורליזם הוא גישה המעריכה את השונות והמחלוקת בין בני האדם, ומכירה בזכותם להתארגן בקבוצות לפי נטיות ליבם, צורכיהם ודעותיהם. בכך, הוא מאפשר ביטוי של מגוון רחב של עמדות ודעות בחברה.

ב. הפלורליזם תורם לפיזור הכוח השלטוני והפוליטי במדינה, בכך שהוא מעודד חלוקת סמכויות ואיזון בין הרשויות השונות. גישה זו מונעת ריכוזיות או השתלטות של גורם אחד או אדם יחיד על המערכת השלטונית, ומחזקת את יציבות המשטר הדמוקרטי.

ג. הפלורליזם מעניק לגיטימציה למאבקים פוליטיים ולשונות בדעות בין מפלגות, ארגונים וכוחות שונים בחברה. בכך הוא מספק מסגרת חוקית וערכית למחלוקות, ומקטין את הסיכון לאלימות מילולית או פיזית.

ד. הפלורליזם מחזק את עקרון שלטון העם בכך שהוא מעודד השתתפות פעילה של האזרחים בחיים הציבוריים – דרך הצטרפות לארגונים, מפלגות וקבוצות שונות, ובכך מאפשר ביטוי רציף של הרצון הציבורי.

ה. הפלורליזם, בדומה לדמוקרטיה, מעודד תחרות חופשית בין קבוצות שונות ומאפשר למגוון עמדות להיאבק על ההשפעה הציבורית. תחרות זו נחשבת בסיס חיוני לקיום דמוקרטיה בריאה ומתקדמת.

פלורליזם אינו ערך מוחלט – יש לו גבולות ובלעדיהן תשרור אנרכיה.

דוגמאות לפלורליזם בישראל: משרד הדתות, נעמ"ת וכו'.

עקרון הסובלנות

סובלנות הינה תנאי הכרחי למימוש הפלורליזם. סובלנות הינה ערך שנובע בראש ובראשונה מן ההכרה בכבודו של האדם ומחירותו להיות שונה מזולתו, לחשוב ולנהוג על פי דרכו. סובלנות משמעה גם נכונות לקבל את השונה ולנהוג בכבוד כלפי בני האדם השונים במראה, בצבע העור, מין, דת וכו'. בפוליטיקה באה לידי ביטוי סובלנות בכך שגם האזרחים וגם השלטון מאפשרים לקבוצות וליחידים חריגים בדעותיהם לבטא אותן ולנסות להשפיע באמצעותן.

וולטר, בשנת 1763, הטיב לנסח את ערך הסובלנות וטען: "איני מסכים עם מילה ממה שאתה אומר, אבל אלחם עד מוות על זכותך לומר זאת" – מדובר רק בדעות בתחומים שאינם כלולים בנושאים המוסכמים על כלל החברה.

עקרון ההסכמיות

עקרון ההסכמיות מאפשר את קיומם של חברה ומשטר דמוקרטי ללא ויתור על חילוקי דעות, תחרות ומאבק בין הקבוצות השונות. העיקרון מורה על הסכמה רחבה (קונצנזוס) בין כל מרכיבי החברה בנושאים מרכזיים. ההסכמה נחלקת ל-3 רמות:

1. הסכמה על המסגרת של המדינה ועלהלגיטימציה לקיומה של המדינה במסגרת גבולות קבועים.
2. הסכמה על צורת המשטר ותמיכה בהמשךקיומו.
3. קבלת השלטון שנבחר באמצעות בחירותכשלטון לגיטימי.

ההסכמיות באה לידי ביטוי באמצעות הסדרים (כללי משחק) שמאפשרים לחברה הפלורליסטית לפעול. כל החלקים של החברה פועלים תוך תיאום. במדינת ישראל שוררת הסכמה רחבה בין כלל האזרחים בדבר אופייה הדמוקרטי של המדינה, ובין רוב האזרחים היהודים קיימת גם הסכמה על היותה מדינה יהודית. אולם בחברה הישראלית קיימות גם מחלוקות בנושאים מרכזיים כמו יחסי דת ומדינה, כתיבת חוקה למדינה, גבולות המדינה. אי-הסכמה זו עשויה להוות איום על יציבות משטרה הדמוקרטי של המדינה.

עקרון הכרעת הרוב

עקרון הכרעת הרוב קשור עם עקרון שלטון העם ועם עקרון הפלורליזם וההסכמיות. הנחת היסוד של העיקרון היא שקיימות דעות רבות ושונות בחברה; ישנם נושאים רבים שאין עליהם הסכמה, ישנם גם ניגודי אינטרסים, אולם חייבים להחליט ולכן אומר הרעיון הדמוקרטי – הכרעות יתקבלו עפ"י דעת הרוב. "רוב" הוא רוב אזרחי המדינה או רוב אנשי הארגון האמורים לקבל החלטות. עקרון זה כפוף למגבלות:

1. ההכרעה חייבת להתקבל באופן דמוקרטיועפ"י חוקים וכללים שנקבעו מראש.
2. הכרעת הרוב אינה יכולה לפגועבמיעוט, להיפך – עליה להתחשב בזכויות המיעוט וברגשותיו. למשל, אם מדובר במיעוטלאומי אתני או דתי, חייב הרוב לאפשר לו לחיות עפ"י אמונתו.

נימוקים המצדיקים את עקרון הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי

1. החלטת הרוב היא הקרובה ביותרלמימוש רעיון שלטון העם.
2. מספרית, הרוב קרוב יותר לסך כלהאזרחים השווים המרכיבים את העם.
3. הכרעת הרוב מאפשרת יציבות השלטוןוקבלה סובלנית של הכרעות.

מדוע עקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה אך אינו מספיק?

משטר הנשען על רוב אינו בהכרח דמוקרטי. גם היטלר בגרמניה הנאצית, מוסוליני באיטליה ורודנים אחרים בעולם נהנו בתקופות מסוימת מתמיכת העם ואין לומר שהם היו שליטים דמוקרטיים במדינות דמוקרטיות. לכן העיקרון עצמו של הכרעת הרוב הוא כשלעצמו תנאי הכרחי אבל לא תנאי מספיק, מאחר ולצידו חייבים להתקיים עקרונות אחרים הנחוצים לדמוקרטיה.

עריצות רוב

כאשר הרוב מתכחש לחובתו הבסיסית (לשמור על זכויות המיעוט ואי-דיכוי זכויותיו הבסיסיות) ומפר אותה – מבטל למשל בחירות דמוקרטיות (חופש התארגנות, חופש ביטוי, חופש הפגנה), בכך הוא למעשה מונע מהמיעוט לשכנע את הציבור לעבור לצידו. זוהי עריצות רוב. חשוב לציין שרק במצב כזה, פוקעת חובתו של המיעוט לציית לחוק.

 

דרכי ביטוי לחוק זה

1. הצבעות בראשות המחוקקת (בארץ – הכנסת).
2. קבלת החלטות בממשלה.
3. פסיקת בתי משפט.

זכויות אדם ואזרח

הרעיון בבסיס זכויות אדם ואזרח הוא התפיסות הקשורות לאדם, למדינה וליחסי הגומלין ביניהם (תהליך שהחל במאות ה-17,18).

הגישה הזאת רואה בפרט מרכיב עיקרי של החברה ולכן הוא אוטונומי וחופשי ועל החברה להגן על זכויותיו וחירויותיו. נהוג להבחין בין 2 סוגי זכויות: זכויות טבעיות (זכויות בסיסיות) וזכויות אזרח.

זכויות אדם הן זכויות המגיעות לאדם באשר הוא אדם. לכל אדם הזכות לחיים, לחירות, לשוויון, לכבוד, לקניין ולהליך הוגן.

זכויות אזרח מגדירות את זכויותיו של האדם כאזרח בתוך מדינתו. בזכויות האזרח באה לידי ביטוי ההשקפה הרואה באדם חלק מהחברה המאורגנת במסגרת המדינה. לדוגמא, זכויות פוליטיות כמו הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות, הזכות למתוח ביקורת על השלטון. הזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה נקראות זכויות חברתיות וכלכליות והן ניתנות לשינוי או לביטול.