מה זה מרקנטיליזם?

מרקנטיליזם הוא שם כולל לתפיסה הכלכלית ולמערכת המדיניות ששלטו באירופה בערך מן המאה ה-16 ועד סוף המאה ה-18, ושלפיהן עושרה של מדינה נמדד בכמות המתכות היקרות שבידיה, ולכן תפקיד המדיניות הכלכלית הוא לדאוג שייכנס לארץ יותר כסף וזהב משיוצא ממנה. מכאן נגזרו הכלים המעשיים: מכסים גבוהים על ייבוא, הגבלות ואיסורים על סחורות מסוימות, מענקים ליצואנים, חוקים שחייבו שימוש בספינות מקומיות, ומונופולים שהוענקו לחברות מסחר שפעלו במושבות.

במילים פשוטות, מדובר בתפיסה שרואה בסחר בינלאומי משחק סכום אפס. אם מדינה אחת מרוויחה, מדינה אחרת בהכרח מפסידה, ולכן הדרך להתעשר היא למכור לאחרים כמה שיותר ולקנות מהם כמה שפחות. עודף במאזן הסחר נתפס כהישג לאומי, וגירעון נתפס כדימום.

השם עצמו מאוחר יותר מהתופעה. אדם סמית, שהקדיש לביקורת עליה את הספר הרביעי של עושר העמים, קרא לה "השיטה המסחרית" או "השיטה המרקנטילית", והמילה מרקנטיליזם כתווית לאסכולה שלמה השתרשה רק במאה ה-19. כלומר אף מרקנטיליסט לא קרא לעצמו כך.

מה היו הכלים בפועל

כדי להבין על מה הוויכוח, כדאי לראות את המכשירים עצמם.

• מכסי מגן. מס על סחורה מיובאת, כדי שתהיה יקרה יותר מהמקבילה המקומית.
• איסורי ייבוא. במקרים מסוימים לא מס אלא איסור גמור על הכנסת מוצר.
• פרמיות ייצוא. תשלום מן הקופה הציבורית ליצואן, כדי שיוכל למכור בזול בחוץ לארץ.
• החזרי מכס. החזר של מס ששולם על חומר גלם מיובא, כשהמוצר המוגמר יוצא שוב מהארץ.
• חוקי ספנות. חיוב שסחורה תגיע בספינות של המדינה עצמה.
• מונופול מושבתי. המושבה מחויבת לסחור רק עם מדינת האם, ודרך חברה מורשית אחת.

למה סמית התנגד

הביקורת שלו נשענת על החלפה של ההגדרה. אם עושר הוא כמות הזהב והכסף, אז כל מה שמביא עוד מתכת טוב. סמית טען שעושרה של אומה אינו המתכת שברשותה אלא התוצרת השנתית של הקרקע ושל העבודה שלה, כלומר כמות הסחורות והשירותים שהיא מייצרת. מרגע שמחליפים את ההגדרה, המדיניות המרקנטילית מאבדת את ההיגיון שלה.

מכאן נגזרים כמה טיעונים. מכס שמייקר מוצר מיובא אינו מעשיר את האומה אלא מעביר כסף מהצרכנים אל יצרן מקומי מסוים. פרמיית ייצוא מממנת מכיס הציבור הנחה לקונה זר. ומגבלות שמכוונות לייצר עודף מסחרי מצמצמות את היקף הסחר הכולל, ובכך פוגעות בחלוקת העבודה שהיא מקור הפריון.

סמית הוסיף גם טיעון על אינטרסים: לדעתו השיטה לא נולדה מטעות תמימה אלא שירתה היטב את הסוחרים והיצרנים שקידמו אותה, על חשבון הצרכנים שפוזרו ולא היה להם לובי.

מה היה נכון בה בכל זאת

ההצגה של המרקנטיליזם כאוסף שטויות אינה הוגנת. בעולם של מלחמות תכופות, מטבע מתכת ומערכת אשראי פרימיטיבית, מלאי של מתכת יקרה היה אמצעי ממשי לממן צבא ולשרוד משבר. כמה מן החוקרים בני זמננו מצביעים גם על כך שמדיניות הגנה סייעה לפיתוח תעשיות מקומיות בשלבים מוקדמים.

הוויכוח הזה לא נגמר, והוא חוזר בכל פעם שמדינה שוקלת להגן על ענף מתחיל.

איפה פוגשים את זה היום

המונח חי בשני שימושים. הראשון היסטורי, בתיאור כלכלת אירופה לפני המהפכה התעשייתית. השני עכשווי ולרוב ביקורתי, ככינוי למדיניות שמטרתה המוצהרת היא לצמצם גירעון מסחרי או להגן על ייצור מקומי. כשמדובר על מכסים, על "מאזן סחר" או על החזרת ייצור הביתה, הדיון נע בשדה המושגים שסמית מיפה.

שאלות נפוצות

מרקנטיליזם וקפיטליזם זה אותו דבר?
לא. מרקנטיליזם הוא מדיניות של מדינה שמכוונת את הסחר כדי לצבור מתכות יקרות, ובדרך כלל היא כרוכה בפיקוח הדוק ובמונופולים מוענקים. היא קדמה לתפיסות השוק החופשי ושימשה מטרה לביקורתן.

מי היו המרקנטיליסטים?
לא אסכולה מאורגנת. מדובר בשורה של סוחרים, פקידים ויועצים שכתבו חיבורים נפרדים לאורך מאתיים שנה, ואת התווית המשותפת הם קיבלו בדיעבד.

האם מכסים היום הם מרקנטיליזם?
לא בהכרח. מכס יכול לשרת מטרות שונות, ובהן הגנה על ענף מתחיל, ביטחון אספקה או מנוף במשא ומתן. השימוש במונח כלפי מדיניות עכשווית הוא לרוב ביקורתי ולא תיאורי.

למה דווקא זהב וכסף?
בתקופה שבה המטבע היה עשוי מתכת ולא נייר, מלאי מתכת היה גם אמצעי תשלום, גם רזרבה וגם היכולת לממן צבא בשעת חירום. ההבחנה בין כסף ובין עושר אינה מובנת מאליה כשהכסף עצמו הוא סחורה.

לקרוא את המקור

הניתוח המפורט ביותר של השיטה נמצא בספר הרביעי של עושר העמים, לאורך תשעה פרקים שעוסקים במכסים, בהגבלות, בפרמיות, בהסכמי סחר ובמושבות. התרגום העברי המלא של הספר כולל לראשונה גם את הספר הרביעי, שלא היה זמין בעברית עד כה.

בנושאים קרובים אפשר לקרוא מה זה היד הנעלמה ומה זה לסה פר.