השערת התעודות, הנקראת גם תורת המקורות, היא הטענה המרכזית בחקר המקרא המודרני שלפיה חמישה חומשי תורה אינם חיבור אחיד שנכתב ברצף אחד, אלא טקסט שנערך ממספר מקורות כתובים נפרדים. כל מקור נוצר בתקופה אחרת ובסביבה אחרת, ולכל אחד מהם לשון, סגנון ותפיסה דתית משלו, ועורכים מאוחרים שזרו אותם זה בזה עד שהתקבל הנוסח שלפנינו.
במילים פשוטות, הטענה היא שהתורה היא תוצאה של עריכה. מי שקורא אותה בעין של עורך מבחין בתפרים: אותו אירוע מסופר פעמיים בשינויי פרטים, שמות האל מתחלפים באופן שיטתי ולא אקראי, נוסחאות לשוניות קבועות חוזרות בקטעים מסוימים ונעדרות מאחרים, ובמקומות אחדים יש הנחות שאינן מתיישבות זו עם זו.
חשוב להדגיש מה סוג הטענה. זו טענה ספרותית והיסטורית על אופן היווצרותו של הטקסט, ולא פסק דין תיאולוגי. אפשר לקבל אותה, אפשר לדחות אותה, ואנשים מאמינים נמצאים בשני הצדדים.
ארבעת המקורות
בניסוח המקובל היום מדובר בארבעה מקורות עיקריים, המסומנים באותיות:
- J, המקור היהוויסטי. מכונה כך משום שהוא משתמש בשם המפורש. לשונו סיפורית וציורית, והאל בו מתואר במונחים אנושיים.
- E, המקור האלוהיסטי. משתמש בשם אלוהים, ונוטה לתווך בין האל לאדם באמצעות חלומות ומלאכים.
- D, המקור הדויטרונומיסטי. מזוהה בעיקר עם ספר דברים, ובמרכזו הדרישה לריכוז הפולחן במקום אחד.
- P, המקור הכוהני. עוסק בפולחן, בלוחות יוחסין, בתאריכים ובמספרים מדויקים, ולשונו נוסחאית ומסודרת.
על מה הטענה נשענת
הראיות הן טקסטואליות, ואפשר לבדוק אותן פסוק מול פסוק.
כפילויות. שני סיפורי בריאה, שתי גרסאות לברית עם אברהם, שני תיאורים של מספר החיות שנכנסו לתיבה.
החלפת שמות האל. ההחלפה אינה אקראית, והיא נופלת על אותם גבולות שבהם נופלות הכפילויות.
הבדלי לשון וסגנון. נוסחאות קבועות שחוזרות במקור אחד ואינן מופיעות באחר. בטבלת העמים שבבראשית י, למשל, מקור אחד נוקט בעקביות את הנוסחה "ובני" והאחר את הפועל "ילד".
תפיסות שונות. יחס שונה לשאלה היכן מותר להקריב, לתפקיד הכוהנים ולמעמד הלוויים.
מי ניסח אותה
הרעיון לא נולד במאה ה-19. כבר בימי הביניים הצביעו חכמים בודדים על קשיים בטקסט, ובמאות ה-17 וה-18 הועלו הצעות מוקדמות על מקורות.
מי שהפך את הרעיון למערכת שלמה היה חוקר המקרא הגרמני יוליוס ולהאוזן (1844 עד 1918). הוא קבע סדר כרונולוגי בין המקורות, עקב אחר מלאכת העריכה לאורך ההיסטוריה, והחיל את הניתוח על כל פרק ופרק מבראשית עד יהושע, ואחר כך גם על שופטים, שמואל ומלכים.
פרט שמפתיע גם את מי שלמד את הנושא: ולהאוזן עצמו לא השתמש באות P, אלא סימן את המקור הכוהני באות Q, קיצור של שם שהוא עצמו הציע. גם המונח "השערת התעודות" לא היה בשימושו.
מה מצבה היום
ההסכמה הרחבה ששררה באמצע המאה ה-20 התפוררה. כיום יש אסכולות שמערערות על עצם הרעיון של מקורות רציפים ומעדיפות לדבר על קטעים ועל שכבות עריכה, אחרות שמאחרות דרמטית את תאריכי החיבור, ואחרות שטוענות שהמקור הכוהני קדום ולא מאוחר כפי שסבר ולהאוזן.
מה שנשאר יציב הוא התצפיות הטקסטואליות עצמן. הכפילויות קיימות, חילופי השמות קיימים, והבדלי הלשון קיימים. הוויכוח הוא על מה נובע מהם.
שאלות נפוצות
האם זו אותה דבר כמו "ביקורת המקרא"?
לא בדיוק. ביקורת המקרא הוא שם כולל לשדה מחקר שלם, והשערת התעודות היא טענה מסוימת בתוכו, העוסקת באופן חיבורה של התורה.
האם המחקר עדיין מחזיק בה?
לא במתכונתה המקורית. ההסכמה הרחבה של אמצע המאה ה-20 התפוררה, ויש היום כמה אסכולות מתחרות. התצפיות הטקסטואליות שעליהן היא נשענה נותרו בעינן.
מה המשמעות הדתית שלה?
זו שאלה נפרדת מן הטענה עצמה, והתשובות עליה נעות על קשת רחבה. הטענה עוסקת באופן היווצרות הטקסט, ולא בשאלת מקורו או סמכותו.
מה הקשר בין J, E, D, P ובין האותיות שוולהאוזן השתמש בהן?
ולהאוזן השתמש ב-J, ב-E וב-D, אך את המקור הכוהני סימן באות Q ולא ב-P. הסימון P השתרש אחריו.
מה היא לא אומרת
שלוש אי הבנות חוזרות סביב הטענה.
היא אינה טוענת שהתורה "הורכבה מארבעה ספרים שלמים". המקורות אינם חיבורים שנשתמרו בנפרד ואיש לא מצא אותם. הם שחזור, שנבנה מתוך הטקסט שלפנינו.
היא אינה קובעת מי כתב. המקורות מזוהים לפי מאפיינים ולא לפי מחברים, ואין בה טענה על זהותם של אנשים מסוימים.
היא אינה מחייבת מסקנה אחת לגבי ערכו של הטקסט. אפשר לסבור שטקסט שנוצר בתהליך ארוך הוא פחות אחיד, ואפשר לסבור שדווקא התהליך הזה הוא מה שהופך אותו לעשיר. שתי העמדות נשמעו.
לקרוא את המקור
החיבור שבו ולהאוזן מפרט את הניתוח הוא חיבורם של התורה ונביאים ראשונים, שראה אור במהדורתו המורחבת בברלין בשנת 1899 ותורגם לאחרונה לעברית בפעם הראשונה. מי שרוצה לדון בטענה ברצינות, בין אם לקבל אותה ובין אם לדחות אותה, ימצא שם את הטיעונים במקורם ולא בתקציר.
בנושאים קרובים אפשר לקרוא מה זה הקסטאוך ומה זה המקור הכוהני.