סיכום לבגרות בהיסטוריה בנושא לאומיות ולאומניות באירופה

1.     לאומיות ולאומנות – הגדרות והשוני ביניהם.

2.     התנועות הלאומיות בגרמניה – מאפיינים.

3.     איחוד גרמניה: – מי איחד ובאלו אמצעים?

     –  האם זה תאם את רעיונות מנהיגי התנועות

        הליברליות?

4.     צמיחת הלאומיות היהודית – ממה נבעה?

5.     שוויון זכויות ליהודי צרפת: – מתי ומדוע?

     – מה היו התגובות בקרב היהודים?

6.     האפשרויות של היהודים להשתלב בחברה המערבית.

7.     מאבקו של גבריאל ריסר.

8.     כיצד בחרו היהודים להתמודד עם דתם בעידן המודרני?

9.     צורות חיי היהודים במזרח אירופה – תחום המושב.

10.במה שונים חיי היהודים במערב אירופה ממזרחה?

11.האנטישמיות המודרנית – גורמים ומאפיינים.

12.מושגים.

	לאומיות	לאומנות
זמן	המאה ה-19	המאה ה-19
מקום	אירופה (גרמניה)	אירופה (גרמניה)
משתתפים	העם הגרמני המתון (הרגיל)	העם הגרמני הקיצוני
מהות והבדלים	הלאומיות היא מעין אחווה של עם ואהבתו למולדת ולשורשיו. הלאומיות יוצרת גאווה לאומית ומאחדת בצורה זו אנשים רבים תחת אותה זהות ואותה גאווה.	הלאומנות היא גאווה קיצונית מאוד למולדת ולשורשים. הלאומנות היא מעין לאומיות קיצונית בכך שהלאומנים מעונינים שהלאום שלהם ישלוט (מעין גזענות) והם מחשיבים את עצמם לעם הנעלה ביותר ולעיתים גם מעונינים בהשמדתם של עמים אחרים.

התנועות הלאומיות (ליברליות) בגרמניה

התנועות הלאומיות הליברליות בגרמניה היו התנועות ששאפו לאחד את כל נסיכויות גרמניה למדינה אחת גדולה ולהשתחרר מעו?ל?ם (מהעול של) הצרפתים.

מנהיגי התנועות הליברליות הלאומיות בגרמניה פעלו בדרכים הבאות:

א.    העברת מסרים – אנשי תנועות אלו העבירו מסרים לכל העם הגרמני בעד האיחוד.

ב.     טיפוח הזהות הגרמנית – מציאת דברים משותפים בין כל הנסיכויות כגון: הסטוריה, שפה, ידע העם.

ג.      חיזוק הקשרים – תנועות אלו פעלו למען חיזוק הקשרים בין כל הנסיכויות ע"י טיפוח הזהות הגרמנית.

ד.     הקמת פרלמנט – תנועות אלו פעלו למען הקמת פרלמנט משותף לכל הנסיכויות שבו יהיו נציגים מכל נסיכויות גרמניה והם יקבעו חוקים ויחליטו החלטות.

כאמור, מנהיגי תנועות אלו, טענו שבכדי לאחד את גרמניה, יש לטפח את הזהות הגרמנית ע"י מציאת גורמים משותפים בין כל הנסיכויות הגרמניות, כמו: הסטוריה, שפה, תרבות, דת ועוד.

האנשים שעזרו בטיפוח הזהות הגרמנית, היו הסטוריונים, סופרים, משוררים ועוד. כל אחד תרם בתחומו שלו.

תהליך איחודה של גרמניה התרחש במחצית השנייה של המאה ה-19, בהובלתו של אוטו פון ביסמרק, מדינאי וחייל פרוסי ממוצא אריסטוקרטי ששימש כראש ממשלת פרוסיה. ביסמרק זכה לכינוי "איש הברזל" בשל מדיניותו הנחושה והנוקשה ובשל אמונתו כי מטרות מדיניות מושגות בכוח הזרוע – כלומר באמצעות צבא חזק ומלחמות, ולא באמצעות משא ומתן דיפלומטי בלבד.

המטרה העיקרית של ביסמרק הייתה להביא לכך שגרמניה תהפוך למעצמה מדינית מאוחדת וחזקה תחת הנהגת פרוסיה (שהייתה המדינה הגדולה והחזקה ביותר מבין מדינות גרמניה). כדי לממש מטרה זו, יישם ביסמרק תכנית פעולה מחושבת ומדורגת – תכנית שלבים:

שלבי תוכניתו של ביסמרק לאיחוד גרמניה

1. סילוק אוסטריה מ"הברית הגרמנית"
   ביסמרק ראה באוסטריה את המכשול העיקרי לאיחוד גרמניה תחת הנהגת פרוסיה, שכן אוסטריה התנגדה לרעיון זה מתוך רצון לשמור על השפעתה בברית הגרמנית. ביסמרק דאג להוציא את אוסטריה מהברית באמצעות עימות צבאי (המלחמה האוסטרו-פרוסית בשנת 1866), ובכך חיזק את מעמדה של פרוסיה במדינות הגרמניות. שלב זה כונה בפי ביסמרק "הפתרון הגרמני הקטן" – איחוד גרמניה ללא אוסטריה.

2. סיפוח מדינות קטנות בצפון גרמניה לפרוסיה
   לאחר סילוק אוסטריה מהברית הגרמנית, פעל ביסמרק לסיפוח המדינות הקטנות שבצפון גרמניה לשטחה של פרוסיה, או לכל הפחות לאגד אותן תחת הנהגת פרוסיה במסגרת הקונפדרציה הצפון-גרמנית. מהלך זה יצר בסיס חזק ומלוכד לאיחוד שאר חלקי גרמניה.

3. שכנוע מדינות דרום גרמניה לכרות ברית עם פרוסיה
   בשלב הבא ביקש ביסמרק לצרף גם את מדינות דרום גרמניה (כגון בוואריה ובאדן) לאיחוד. לשם כך הוא ניצל את מלחמת פרוסיה-צרפת (1870-1871), במהלכה התעוררה תחושת אחדות לאומית בקרב כל הגרמנים מול אויב משותף – צרפת. המדינות הדרומיות נענו להצעתו של ביסמרק וחתמו על ברית עם פרוסיה, מה שהביא להשלמת האיחוד של רוב השטח הגרמני.

4. הרחבת שטחי גרמניה במסגרת "הפתרון הגרמני הגדול"
   בשלב האחרון, ביקש ביסמרק להרחיב את גבולות גרמניה על ידי כיבוש שטחים שהיו בעבר חלק מהמרחב הגרמני ואיבדו אותו, למשל חבלי אלזס ולורן שנכבשו מצרפת בתום המלחמה. מהלך זה מכונה לעיתים "הפתרון הגרמני הגדול", כלומר איחוד גרמניה תוך הכללת שטחים נוספים בהם חי מיעוט גרמני או שהיו בעבר תחת שלטון גרמני.

רעיונו של ביסמרק לא תאם את רעיונותיהם של מנהיגי התנועות הליברליות הלאומיות. מנהיגי התנועות הליברליות הלאומיות תמכו בכך שאיחוד גרמניה יושג ע"י טיפוח הזהות הגרמנית בדרך מתונה ולא בכוח. פרט לכך, התנועות הלאומיות תמכו באיחוד אך לא היו מעונינים בכיבוש.

הלאומיות היהודית נבעה מהסיבות הבאות:

א.    מנהיגים יהודים משכילים שאפו רעיונות על איחוד מהמדינות הכבר אוחדו לפניהם, כגון: גרמניה, איטליה, יון ועוד.

ב.     אנשי האורתודוקסיה (היהדות הדתית החרדית) לא רצו להשתלב עם אף אומה אחרת מחשש של התבוללות ועוד.

ג.      האנטישמיות באירופה פגעה ביהודים והגבירה את ההכרה שיש להקים להם "בית" משלהם.

"מבשרי הציונות"

"מבשרי הציונות" היו ראשוני ההוגים בנושא הלאומיות היהודית שהציעו תוכניות מעשיות לפתרון בעיית היהודים. שלושת מבשרי הציונות היו: הרב צבי הירש קלישר, הרב יהודה אלקלעי ומשה הס. כל אנשים אלו תמכו בחידוש החיים בא"י ע"י עליה לארץ-ישראל (רעיונם של אלקלעי וקלישר) וע"י ביסוס התורה הסוציאליסטית בארץ ישראל (רעיונו של הס).

שוויון הזכויות ליהודים (האמנציפציה) ניתן ליהודים במאה ה-19 (סוף המאה ה-18). היהודים קיבלו שוויון זכויות זה בעקבות הצהרת זכויות האדם של נפולאון שאמרה כך: "שום איש לא יוטרד בגלל השקפותיו, ובכללן השקפות דתיות, ובלבד שלא יפריע לסדר הציבורי הקבוע בחוק."

כפי שניתן לראות, הצהרה זו אומרת בבירור שליהודים מגיע שוויון זכויות.

השוויון "המוחלט" ליהודים ניתן ליהודים בשנת 1807 לאחר שכונסה אסיפת "הסנהדרין הגדולה" (הסבר על מושג זה תחת הכותרת "מושגים"). מסקנת הסנהדרין הגדולה הייתה שהיהודים הם כת ולא אומה ולכן יהיו שווים מכל הבחינות (כולל שירות בצבא) לצרפתים ויתפקדו כיחידים ולא כקהילה בעם הצרפתי.

התגובות לשוויון בקרב היהודים

תגובות בעד: חלק מהיהודים תמכו בשוויון מכיוון שהוא פתח להם דלתו חדשות והם יכלו להתקבל לאוניברסיטאות, לנהל חיים כלכליים עשירים (פתיחת בנקים וכו'). פרט לכך, היהודים רצו את שוויון הזכויות כדי למנוע שנאה מצד הצרפתים.

תגובות נגד: חלק מהיהודים לא תמכו בשוויון מכיוון שאז חיי הדת שלהם היו נפגעים (בין השאר) מכיוון שהם היו צריכים לשרת בצבא. פרט לכך, שוויון הזכויות ביטל את הקהילה ושם מעליה גוף ממשלתי שהיה אחראי על היהודים ועל המיעוטים האחרים בצרפת.

ראה את החלק: "מאבקו של גבריאל ריסר".

המרת הדת

הדרך הטובה והמהירה ביותר להשתלבות היהודים הייתה המרת דת (לנצרות). דרך זו הייתה הדרך הטובה ביותר מכיוון שלאחר שכונס קונגרס וינה (1815), בוטלו החלטות האמנציפציה וחלו איסורים שונים (ללמוד באוניברסיטאות, לכהן במשרות ממשלתיות וכו') על היהודים וזה מכיוון שהם יהודים. לכן, הדרך הטובה ביותר לקבל זכויות אלו בחזרה הייתה התנצרות.

שתי דוגמאות בולטות להתנצרות של יהודים היו:

א.    התנצרותה של משפחת קרל מארקס (שהיה קומוניסט גדול).

ב.     התנצרותו של האב ה?ש?ל לוי. בין השאר הוא שינה את שמו להיינריך מארקס (שם גרמני).

גבריאל ריסר נולד בעיר המבורג שבמדינת פרוסיה בשנת 1806. הוא השלים את לימודיו באוניברסיטה כערוך דין, אך לא הורשה לעסוק במקצוע זה מכיוון שהוא היה יהודי. גבריאל ריסר טען ש: "יהודי שבוחר להתנצר עושה שקר בנפשו" וזה מכיוון שריסר טען שאמונתו של אדם בדת זו או אחרת היא עניינו הפרטי בלבד ושזכותו לבחור את דתו עפ"י חופש מצפונו וחירותו הדתית.

פרט למאבקו של ריסר למען האי-התנצרות, ריסר תרם לכלכלת גרמניה ע"י כך שבמחצית השנייה של המאה ה-19, הושלמה האמנציפציה בגרמניה, ומשפחות יהודית (כמו רוטשילד) שהוא להן היכולות יכלו לתרום רבות לתעשייה ולפיתוח של מערב אירופה. לדוגמא, משפחת רוטשילד סייעה בהקמת מסילות ברזל, בייסוד בנקים גדולים, בבניית בתי חולים, בתי ספר ועוד.

היהודים התמודדו עם דתם בעידן המודרני בכך שהתפלגו לשלוש קבוצות:

–         אסור לשנות מנוסח.

–         התפילה רק בלשון הקודש – עברית.

–         אסור ללוות את התפילה בנגינה

התאמת הדת לעידן המודרני:

–         שינוי נוסח התפילה מעברית לגרמנית.

–         ליווי התפילה הנגינה (חילול שבת) {השפעה מהכנסייה}.

–         השמטת קטעים בתפילה המבטאים השתייכות לאומה היהודית.

מנהיג תנועת הרפורמה היה אברהם גרייגר.

–         נימוסים כמו בני המקום.

–         חינוך והשכלה: כללי – אוניברסיטה. דתי – ישיבה.

–         מראה חיצוני: לבוש אופנתי ומודרני, גילוח הזקן.

–         שומרים על היהדות ועוסקים במקצועות כלליים.

זמן: 1917-1791.

מקום: רוסיה (פולין תחת שליטתה).

מהות: אזור מוגבל ברוסיה בו הותר ליהודים לשבת ואסור היה להם לצאת מגבולות האזור. היהודים היוו 10% מאוכלוסיית האזור.

היהודים חיו בתנאי עוני וצפיפות קשים והגידול הדמוגרפי היה גבוה. היהודים התפרנסו ממסחר ורוכלות. מטרת הרוסים הייתה למנוע מהיהודים להשתלב בחברה (כלכלה) הרוסית ולגזול מהרוסים את פרנסתם.

משתתפים: יהודים והשלטון הצארי ברוסיה.

	מזרח אירופה	מערב אירופה
עיסוק	רוכלות ומסחר.	כל המקצועות.
אזור מגורים	תחום המושב.	בכל מקום.
מצב כלכלי	עוני ודלות.	מצבם הכלכלי היה תלוי בעבודתם אך בדרך כלל היה טוב.
יחס השלטונות	רצון לרוסיפיקציה ואי-נתינת שוויון זכויות.	נתינת שוויון זכויות (אמנציפציה). יחס שווה כמו לכל תושב אחר.
פעילות דתית	רק במסגרת תחום המושב.	חיי הקהילה היהודית בוטלו והיהודים משתדלים לשלב את דתם יחד עם העידן החדש.
שירות צבאי	הייתה מכסה מסוימת שכל כפר היה צריך למלא. עקב כך, העשירים לא שרתו בצבא כי שילמו לעניים, או/ו חטפו ילדים כדי שישרתו במקומם בצבא.	לאחר שנתקבל שוויון הזכויות, חויבו היהודים בשירות צבאי.

–         היהודים היו חלק משכבת הבורגנות.

–         הסוציאליזם האשים את היהודים בניצול השכבות העניות.

–         תאוות היהודים היא רק לכסף וזהב.

(הגרמנים) התבססו על התיאוריה של דרווין (דרווניזם חברתי) שאומרת שקיים גזע עליון מנצח – הארי שמשתלט ומשמיד את הגזעים האחרים.

–         הרוח היהודית מפריעה לרוח הגרמנית להתקיים.

–         לאומנות קיצונית שמתפתחת בגרמניה דוחה את הלאומים המעטים.

קבוצה דתית הנבדלת בדעותיה ובאורח חייה מן הציבור.

לאום, עם. קבוצה של אנשים בעלי עבר משותף וכו'.

אסיפת "הסנהדרין הגדולה" היא אסיפה שכונסה ע"י נפולאון בפריז בשנת 1807. באספה זו, נכחו נציגי יהודים מרחבי אירופה. באסיפה זו, נשאלו היהודים שאלות על נאמנותם לצרפת ולמולדת הצרפתית. מטרת אסיפה זו הייתה להחליט האם היהדות היא כת או אומה.

בתום אסיפה זו, הוחלט שהיהודים הם כת ולכן עליהם לקבל שוויון זכויות מלא.

מועצה ממשלתית מרכזית שהוקמה בפריז (בעקבות אסיפת הסנהדרין הגדולה). למועצה זו היו כפופות כל הקהילות האחרות בצרפת, וראשיה נבחרו על פי אישורם של פקידי ממשל. בדרך זו רצה נפולאון לצמצמם את סמכויותיהם של מנהיגי היהודים ופרנסי הקהילה ובכך להחליש את השפעתם על כל חברי הקהילה.

בשנת 1808 פרסם נפולאון צו מיוחד שנקרא בשם: "החוק ביחס ליהודים". בצו זה:

א.    נאסר על היהודים לעסוק במסחר ללא רשיון מיוחד.

ב.     נאסר על יהודים לבוא ולהתגורר באזור אלזאס ולורין של גבול צרפת-גרמניה.

ג.      נאסר עליהם להשתחרר משירות צבאי ע"י מחליף.

אכזבתם של יהודי צרפת מהצו שפרסם נפולאון הייתה קשה. הם חשו מושפלים ובלתי רצויים וכינו את צו נפולאון: "הפקודה המחפירה".

משפט זה היווה בעצם את תפיסת עולמם של הניאו-אורתודוכסים. משמעות משפט זה הייתה שיש לשלב את התורה עם העידן המודרני והחדש.

תהליך שבו השלטון הרוסי רוצה להפוך את היהודים (ואת יתר המיעוטים הלאומיים) לרוסים ע"י לימוד התרבות, השפה והזדהות עם הממשל.

תחומי פעילות	אלכסנדר הראשון	ניקולאי הראשון
כלכלי	איסור על חכירה ומכירת יין. אי-שיעבוד ואפשרות לבתי-חולים.	הסוחרים והחקלאים עברו לערים הגדולות.
חינוכי/דתי	מותר ליהודים ללמוד במוסדות חינוך כמו כולם ואין להכריחם ללמוד דברים שהם בניגוד לדתם.	קנטונסטים – שירות צבאי מגיל צעיר (12) לבתי ספר צבאיים. ילדים נחטפים וממירים את דתם. בתי ספר לחינוך מטעם המשטר, הטבלה בכוח. הקמת ועד "לתיקון היהודים" – ביטול סמכויות הקהילה היהודית.
המטרה	כוונת השלטונות הייתה להפוך את היהודים לפרודוקטביים יותר (יצרנים יותר). פרט לכך, לקיים את תהליך הרוסיפיקציה על היהודים.	המשך הרוסיפיקציה.

1.     דגם (או תבנית) שניתן לשכפול והוא חוזר על עצמו פעמים רבות ללא שינוי.

2.     תווית המוטבעת בצורה כוללנית על יחיד או על קבוצה. מקורה בדעה קדומה, לדוגמא: כל הסוחרים רמאים, היהודים הם בני השטן, בלונדיניות הן טיפשות וכו'. האנטישמים השתמשו בסטריאוטיפ באופן מגמתי נגד היהודים כאחת הדרכים המרכזיות במאבקם הפוליטי-חברתי לסילוק היהודים מארצותיהם.

1.     ציור המתאר אדם או מצב בצורה מופרזת או ומעוותת במטרה ליצור רושם מבדח.

2.     עיוות, זיוף.