• מטען חשמלי עשוי להיות מסוג חיובי או מסוג שלילי — המטען החשמלי של גוף נקבע לפי עודף או חוסר אלקטרונים.
• הוספת אלקטרונים לגוף גורמת לו להפוך לבעל מטען שלילי — עודף אלקטרונים יוצר מטען שלילי.
• הסרת אלקטרונים מגוף גורמת לו להפוך לבעל מטען חיובי — חוסר באלקטרונים גורם למטען חיובי.
• ניתן למדוד את גודלו של המטען החשמלי של גוף — קיימות שיטות למדידה כמותית של המטען.
• המטען החשמלי הקטן ביותר האפשרי הוא מטען של אלקטרון יחיד — המטען של אלקטרון הוא יחידת המטען הבסיסית.

דוגמאות לחומרים מוליכים (מהמוליך הטוב ביותר לפחות טוב):

• כסף – המוליך החשמלי הטוב ביותר מבין המתכות.

• זהב – מוליך מצוין, עמיד בפני קורוזיה ולכן משמש לציפוי חיבורים חשמליים.

• נחושת – מוליך טוב מאוד, נפוץ בשימוש בכבלים וחוטי חשמל.

• ברזל – מוליך טוב, אך פחות יעיל מנחושת ומזהב.

• גוף האדם – מוליך בגלל הנוזלים המלוחים שבתוכו, אך יעילות ההולכה נמוכה מזו של מתכות.

• מים (שאינם מזוקקים) – מוליך במידה מסוימת בשל המומסים שבו (כגון מלחים); מים טהורים כמעט ואינם מוליכים.

דוגמאות לחומרים מבודדים (מהמבודד הטוב ביותר לפחות טוב):

• קרמיקה – מבודד מצוין, משמש בבידוד קווים במתח גבוה.

• גומי – מבודד טוב מאוד, משמש בכיסויי חוטים וכפפות מגן.

• פלסטיק – מבודד טוב, נפוץ בבידוד חוטי חשמל וכלים חשמליים.

• עץ יבש – מבודד טוב בתנאי שהוא יבש לגמרי.

• נייר – מבודד, אך חלש יחסית ונפגע בקלות בלחות או קריעה.

כמות האנרגיה החשמלית שבה משתמש מכשיר חשמלי בזמן פעולתו תלויה בשלושה גורמים עיקריים:

במתח החשמלי שאליו מחובר המכשיר (V) — המתח הוא הגורם שיוצר את הכוח שמניע את האלקטרונים במעגל, וככל שהמתח גבוה יותר, כל מטען שמעביר הזרם מעביר עמו יותר אנרגיה.

בעוצמת הזרם שזורמת במכשיר (I) — הזרם החשמלי מציין כמה מטענים עוברים דרך המכשיר בכל שנייה. ככל שעוצמת הזרם גדולה יותר, כך כמות המטענים העוברת גדלה, ולכן מועברת יותר אנרגיה בזמן נתון.

במשך הזמן שבו המכשיר פועל (t) — ככל שהמכשיר פועל יותר זמן, כך הוא צורך יותר אנרגיה מצטברת, כי התהליך נמשך לאורך זמן ארוך יותר.

הספק חשמלי הוא מדד ליכולת של מכשיר או גוף לבצע עבודה או להעביר אנרגיה בפרק זמן מסוים. במילים אחרות, ההספק מציין כמה אנרגיה מועברת או מנוצלת בכל שניית פעולה של המכשיר.

לדוגמה, נניח שיש לנו מנוף ופועל שניהם מסוגלים לבצע את אותה העבודה בדיוק ולהשקיע את אותה כמות של אנרגיה לצורך כך. ההבדל הוא בזמן שבו הם מבצעים את המשימה: הפועל יידרש לזמן רב יותר כדי להשלים את העבודה, כיוון שאין לו אפשרות להשקיע כמות גדולה של אנרגיה בפרק זמן קצר. לעומת זאת, המנוף מסוגל להשקיע אנרגיה רבה בזמן קצר ולסיים את העבודה מהר יותר. ליכולת זו — להשקיע כמות מסוימת של אנרגיה בפרק זמן נתון — אנו קוראים הספק. לכן נאמר שההספק של הפועל קטן מההספק של המנוף, כיוון שהמנוף מצליח לבצע את העבודה באותו היקף אנרגיה אבל בזמן קצר יותר.

מעגל מקבילי מהווה פתרון לבעיות ולמגבלות הקיימות במעגל טורי. במעגל טורי, כל הרכיבים מחוברים זה אחרי זה באותו הנתיב, ולכן תקלה ברכיב אחד עלולה לגרום להפסקת הזרם בכל המעגל. לעומת זאת, במעגל מקבילי כל רכיב מחובר כאילו הוא נמצא לבדו במעגל — כלומר, כל רכיב מקבל ישירות את אותו המתח מהמקור החשמלי, בלי שהמתח מתחלק בינו לבין שאר הרכיבים. המשמעות היא שכל רכיב במעגל מקבילי מקבל את מלוא המתח הנדרש לו לפעול בצורה תקינה, ממש כמו לו היה מחובר בנפרד למקור החשמל.

יתרון חשוב נוסף של מעגל מקבילי הוא שאם אחד הרכיבים (או הצרכנים) מפסיק לפעול או יוצא מכלל שימוש, הדבר אינו משפיע על הפעולה של שאר הרכיבים במעגל. שאר הרכיבים ממשיכים לפעול כרגיל ולקבל את האנרגיה הדרושה להם מהמקור. בזכות תכונה זו, מעגלים מקביליים נפוצים מאוד במערכות חשמליות בבתים, במבנים ובמכשירים שונים, שם חשוב שכל מכשיר יוכל לפעול באופן עצמאי וללא תלות ברכיבים האחרים.

בעת חישוב ההספק החשמלי במעגל, חשוב לבצע את החישוב בשתי דרכים שונות — על פי שתי נוסחאות שונות — כדי לוודא את הדיוק של התוצאה. יש לחשב את ההספק פעם אחת לפי הנוסחה הספק = מתח × זרם (P = V × I), ופעם שנייה לפי הנוסחה הספק = אנרגיה / זמן (P = E / t) או נוסחה אחרת רלוונטית בהתאם לנתונים.

לאחר שמבצעים את שני החישובים, התוצאה המתקבלת בשתי הדרכים צריכה להיות זהה או לפחות קרובה מאוד. אם התוצאות אינן תואמות, הדבר מעיד על כך שבאחד מהחישובים נפלה טעות — ייתכן בטעות בחישוב עצמו, בהצבת הנתונים, או בהבנה של הנתונים שניתנו. במקרה כזה יש לבדוק היטב את החישובים, לאתר את השגיאה ולתקן אותה כדי לוודא שההספק חושב בצורה נכונה.