סיכום בתנ"ך על פשעי ישראל החמישי, שישי והשביעי מנבואת עמוס

החומר בסיכום:

–         פשעי ישראל החמישי, שישי והשביעי.

–         העימות בין אמציה הכהן לנביא עמוס.

עפ"י חוק אמה עבריה, מוכר האב את ביתו לאדם זר (אשר גם הוא ישראלי ולא גוי). אם הוא (האדם הזר) לא מצליח לספק לה מזון (שארה), בגדים (כסותה) ויחסי מין (עונתה), הוא מעביר אותה לבנו. אם הבן לא מצליח, הילדה חוזרת לאביה ללא החזרו של התשלום.

ישנן שתי אפשרויות לחטא:

1.     החטא הוא שאותה הנערה שנמכרה הפכה להיות אובייקט לניצול מיני של האדם (שאליו נמכרה) במקום להתחתן איתה.

2.     החטא הוא גילוי עריות עם האמה העברייה. היא נישאה לאחד מהם (האדם שאליו נמכרה או בנו) אך שניהם מקיימים עימה יחסי מין.

–         במקרא המשפחות היו פטריארכיות – בשליטת האב.

במידה ועני מבקש ממך כסף, אסור לך "לנדנד" לו (אסור לך לשים עליו נשך) כדי שיחזיר לך את הכסף ואסור לך לקחת ממנו ריבית.

אם במועד ההחזרה של ההלוואה, אין לעני דבר להחזיר פרט לבגד חבול (מאין גלבייה כזו שהיו לובשים בתקופה זו ששימשה גם כשמיכה) שלו,  על המלווה להחזיר לעני בכל לילה את הבגד החבול ובבוקר העני היה מחזיר את הבגד למלווה.

החטא הוא שהלווים (אלו שהלוו את הכסף) לא החזירו את הבגד החבול, בכל ערב, אלא היו שומרים אותו והיו שוכבים איתו ועושים את דבריהם במזבחות (גם מזבחות של אלילים). בנוסף, אם העני היה נותן להם יין (יין אנושים), הם שתו אותו במזבחות והיו משקים בו את הנזירים.

–         אדם שהלך ללא הבגד החבול, היה מושפל.

בשני המשפטים הראשונים של הנבואה, חלה תקבולת כיאסטית (נרדפת).

ונשמו=יחרבו – ונשמו ממשמעות "שממה".

במות=ומקדשי – הבמות היו בעצם המקדשים.

ישחק=ישראל – ישחק הוא שם אחר ליצחק (בנו של אברהם).

הנבואה עצמה אומרת כי מקדשי ישראל יחרבו וכי יקרה משהו לבית ירבעם.

משפט פותח – עמוס מורד, קשר עליך קשר. אמציה פתח במשפט שעשוי להכעיס את ירבעם ולעורר את זעמו כנגד עמוס.

המשך – "בחרב ימות ירבעם וישראל גל?ה יגלה מעל אדמתו". אמציה מעוות את דברי עמוס (שאמר כי יקרה משהו לירבעם) ואומר כי ירבעם עצמו ימות בחרב.

בפרק לא כתובה תשובתו של ירבעם לאמציה.

למה למעשה סילף אמציה את דברי עמוס?

אמציה לא רצה כי מקדשי ישראל יחרבו, מכיוון שהוא היה כהן ועבד במקדש המלך. בתקופה ההיא, האמינו כי נבואותיהם של נביאי שקר "הולכות" יחד עם נביאי השקר. אמציה האמין כי עמוס נביא שקר ואם הוא ימות, או יעלם, הנבואות שלו יעלמו יחד איתו ולכן ציפה שירבעם יפעל לכך שעמוס יסתלק מהאזור.

לאחר שדיבר עם ירבעם, הלך אמציה ואמר לעמוס:

– דבריו של אמציה נאמרו בנימה מאוד מזלזלת ותוקפנית, לשון ציווי.

לדבריו של אמציה יש מספר פרשנויות. להלן הפירושים בלשוננו:

נביאי השקר ניבאו תמורת מזון – פרוסות של לחם ויין, או שקיבלו שכר תמורת נבואותיהם.

אמציה אמר לעמוס לעשות זאת, ללכת ולהינבא ביהודה, כי שם יוכל לקבל שכר על נבואות רעות נגד ממלכת ישראל.

קרא לו חוזה כי זה היה הכינוי של מנבאי עתידות. גירש אותו ליהודה, כי שם היה בית-המקדש של ה', שבשמו ניבא עמוס. רצה להשפיל את עמוס ולבזות אותו בכך שאמר לו כי ביהודה יתנו לו מזון תמורת נבואתו.

חוזה – הוא אחד מכינויי הנביאים, ואפשר שפנה אליו בכינוי חוזה, לפי שבנבואתו האחרונה אמר כמה פעמי "כה הראני".

לך ברח לך – במשמעו – לך מהר כדרך הבורחים.

ואכול שם לחם ושם תינבא – כלומר עיקר כוונתך בנבואותיך להשתכר למחייתך.

ואם כן, תחת להינבא בבית-אל – מוטב שתלך לארץ יהודה, כי שם הרבה אויבים למלכות ישראל, והם רוצים מאוד לשמוע נבואות פורענות אלה.

עמוס אומר לאמציה כי מקצועו איננו נביא וכי הוא גם לא בן משפחה של נביאים. הוא במקצועו בוקר (רועה צאן) ובולס שקמים (ומטפל בעצי שקמה).

לאחר מכן, עמוס חזר על דבריו של אמציה ועל בקשתו שעמוס לא הינבא והוסיף כי:

"לכן כה אמר ה': איתך בעיר תזנה (תהיה לזונה), ובניך ובנותיך בחרב יפלו (בניך ובנותיך ימותו) ואדמתך בחבל תחולק (אדמתך תחולק), ואתה על אדמה טמאה תמות (תמות על אדמה טמאה) וישראל גל?ה יגלה מעל אדמתו."