החומר בסיכום:
– פשעי ישראל החמישי, שישי והשביעי.
– העימות בין אמציה הכהן לנביא עמוס.
פשעי ישראל
הפשע החמישי – הפרת חוק אמה עבריה
פסוקי דיני אמה עבריה: שמות, כ"א 7-11.
פרטי החוק:
עפ"י חוק אמה עבריה, מוכר האב את ביתו לאדם זר (אשר גם הוא ישראלי ולא גוי). אם הוא (האדם הזר) לא מצליח לספק לה מזון (שארה), בגדים (כסותה) ויחסי מין (עונתה), הוא מעביר אותה לבנו. אם הבן לא מצליח, הילדה חוזרת לאביה ללא החזרו של התשלום.
פרטי החטא:
ישנן שתי אפשרויות לחטא:
1. החטא הוא שאותה הנערה שנמכרה הפכה להיות אובייקט לניצול מיני של האדם (שאליו נמכרה) במקום להתחתן איתה.
2. החטא הוא גילוי עריות עם האמה העברייה. היא נישאה לאחד מהם (האדם שאליו נמכרה או בנו) אך שניהם מקיימים עימה יחסי מין.
הערות נוספות:
– במקרא המשפחות היו פטריארכיות – בשליטת האב.
הפשע השישי – הפרת חוק הלווה והמלווה
פסוקי חוק הלווה והמלווה: שמות כ"ב, 24-26.
פרטי החוק:
במידה ועני מבקש ממך כסף, אסור לך "לנדנד" לו (אסור לך לשים עליו נשך) כדי שיחזיר לך את הכסף ואסור לך לקחת ממנו ריבית.
אם במועד ההחזרה של ההלוואה, אין לעני דבר להחזיר פרט לבגד חבול (מאין גלבייה כזו שהיו לובשים בתקופה זו ששימשה גם כשמיכה) שלו, על המלווה להחזיר לעני בכל לילה את הבגד החבול ובבוקר העני היה מחזיר את הבגד למלווה.
פרטי החטא:
החטא הוא שהלווים (אלו שהלוו את הכסף) לא החזירו את הבגד החבול, בכל ערב, אלא היו שומרים אותו והיו שוכבים איתו ועושים את דבריהם במזבחות (גם מזבחות של אלילים). בנוסף, אם העני היה נותן להם יין (יין אנושים), הם שתו אותו במזבחות והיו משקים בו את הנזירים.
הערות נוספות:
– אדם שהלך ללא הבגד החבול, היה מושפל.
הפשע השביעי – פשעים כנגד שליחי ה'
חטא כנגד הנביאים: "לא תינבאו". אסרו על הנביאים לנבאות, באיומים ובאלימות.
חטא כנגד הנזירים: על הנזירים היה איסור מוחלט (כחלק מאיסורים נוספים שהוטלו עליהם) לשתות יין. החוטאים הכריחו אותם בכוח לשתות יין.
העימות בין אמציה הכהן לעמוס
סילוף דברי עמוס
נבואת עמוס בפרק ז' הייתה:
ונשמו במות ישחק
ומקדשי ישראל יחרבו
וקמתי על בית ירבעם בחרב.
בשני המשפטים הראשונים של הנבואה, חלה תקבולת כיאסטית (נרדפת).
ונשמו=יחרבו – ונשמו ממשמעות "שממה".
במות=ומקדשי – הבמות היו בעצם המקדשים.
ישחק=ישראל – ישחק הוא שם אחר ליצחק (בנו של אברהם).
הנבואה עצמה אומרת כי מקדשי ישראל יחרבו וכי יקרה משהו לבית ירבעם.
דברי אמציה לירבעם:
משפט פותח – עמוס מורד, קשר עליך קשר. אמציה פתח במשפט שעשוי להכעיס את ירבעם ולעורר את זעמו כנגד עמוס.
המשך – "בחרב ימות ירבעם וישראל גל?ה יגלה מעל אדמתו". אמציה מעוות את דברי עמוס (שאמר כי יקרה משהו לירבעם) ואומר כי ירבעם עצמו ימות בחרב.
בפרק לא כתובה תשובתו של ירבעם לאמציה.
למה למעשה סילף אמציה את דברי עמוס?
אמציה לא רצה כי מקדשי ישראל יחרבו, מכיוון שהוא היה כהן ועבד במקדש המלך. בתקופה ההיא, האמינו כי נבואותיהם של נביאי שקר "הולכות" יחד עם נביאי השקר. אמציה האמין כי עמוס נביא שקר ואם הוא ימות, או יעלם, הנבואות שלו יעלמו יחד איתו ולכן ציפה שירבעם יפעל לכך שעמוס יסתלק מהאזור.
דברי אמציה לעמוס
לאחר שדיבר עם ירבעם, הלך אמציה ואמר לעמוס:
"חוזה, לך ברח לך אל ארץ יהודה, ואכול שם לחם ושם תינבא ובית אל לא תוסיף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא."
– דבריו של אמציה נאמרו בנימה מאוד מזלזלת ותוקפנית, לשון ציווי.
לדבריו של אמציה יש מספר פרשנויות. להלן הפירושים בלשוננו:
פירוש רד"ק (פרשן ימי הביניים)
נביאי השקר ניבאו תמורת מזון – פרוסות של לחם ויין, או שקיבלו שכר תמורת נבואותיהם.
אמציה אמר לעמוס לעשות זאת, ללכת ולהינבא ביהודה, כי שם יוכל לקבל שכר על נבואות רעות נגד ממלכת ישראל.
פירוש רש"י (פרשן ימי הביניים)
קרא לו חוזה כי זה היה הכינוי של מנבאי עתידות. גירש אותו ליהודה, כי שם היה בית-המקדש של ה', שבשמו ניבא עמוס. רצה להשפיל את עמוס ולבזות אותו בכך שאמר לו כי ביהודה יתנו לו מזון תמורת נבואתו.
פירוש עמוס חכם (פרשן בן זמננו)
חוזה – הוא אחד מכינויי הנביאים, ואפשר שפנה אליו בכינוי חוזה, לפי שבנבואתו האחרונה אמר כמה פעמי "כה הראני".
לך ברח לך – במשמעו – לך מהר כדרך הבורחים.
ואכול שם לחם ושם תינבא – כלומר עיקר כוונתך בנבואותיך להשתכר למחייתך.
ואם כן, תחת להינבא בבית-אל – מוטב שתלך לארץ יהודה, כי שם הרבה אויבים למלכות ישראל, והם רוצים מאוד לשמוע נבואות פורענות אלה.
תשובתו של עמוס לאמציה (לא נלמד בכיתה, אך יהיה בבוחן. הפירוש מסתמך על הכתוב בקאסותו)
עמוס אומר לאמציה כי מקצועו איננו נביא וכי הוא גם לא בן משפחה של נביאים. הוא במקצועו בוקר (רועה צאן) ובולס שקמים (ומטפל בעצי שקמה).
לאחר מכן, עמוס חזר על דבריו של אמציה ועל בקשתו שעמוס לא הינבא והוסיף כי:
"לכן כה אמר ה': איתך בעיר תזנה (תהיה לזונה), ובניך ובנותיך בחרב יפלו (בניך ובנותיך ימותו) ואדמתך בחבל תחולק (אדמתך תחולק), ואתה על אדמה טמאה תמות (תמות על אדמה טמאה) וישראל גל?ה יגלה מעל אדמתו."