סיכום לבגרות בתנ"ך על ספר שופטים

א.    פרק ד' – סיפורי דבורה וברק.

ב.     פרק ה' – שירת דבורה.

ג.      פרקים ו'-ז' – סיפורי גדעון.

1.     החטא – בנ"י עושים את הרע בעיני ה'.

2.     העונש – ה' מוכר את בני ישראל ליבין, מלך כנען. בנ"י משועבדים 20 שנה.

3.     הזעקה – בנ"י זועקים לה' ומבקשים עזרה.

4.     הישועה – ה' מקים שופט – דבורה או ברק?

כיצד ניצחו? – דבורה אמרה לברק ללכת ולהילחם בסיסרא. ברק יחד עם בני ישראל עלו על הר תבור. כשסיסרא שמע זאת, הוא יצא עם כל צבאו ("תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר איתו") דרך נחל קישון להר תבור. כיוון שבני-ישראל היו כבר על הר תבור, היה להם יתרון בכך שהם היו למעלה. בני-ישראל הסתערו על סיסרא וצבאו וניצחו את כולם, פרט לסיסרא שנס על נפשו עד לאוהל יעל אשת חבר הקיני. שם, יעל "הסתירה" את סיסרא מתחת לשמיכות וכשב??ט?ח בה, רצחה אותו באמצעות יתד האוהל.

אי-אפשר לדעת מיהו המושיע כיוון שכולם תרמו.

–         אישה.

–         נביאה.

–         אשת לפידות (אישתו של לפידות).

–         שופטת (בין אנשים – "ויעלו אליה בני-ישראל למשפט")

שירת דבורה הינה ללא ספק אחת היצירות הקדומות ביותר במקרא ונתחברה בסמוך לאירוע עצמו (בניגוד לסיפור שחובר כמה שנים לאחר האירוע). שירה של דבורה מוקדשת לאלוהי ישראל: "אנכי לה' אנכי אשירה אזמר לה' אלוהי ישראל".

שירת דבורה מבהירה לנו מספר דברים על התקופה:

הדרכים בתקופה ההיא לא היו בטוחות והסוחרים שנהגו להשתמש ב"דרכי המלך" (הדרכים המהירות והישירות), היו צריכים להשתמש בדרכים עקיפות אשר היו עקלקלות וארוכות יותר. דבר זה נבע מכך שהתושבים המקומיים לא הראו הרבה "אהדה" כלפי בני ישראל ולעיתים היו גם שודדי דרכים למיניהם. לכן, הסוחרים השתמשו בדרכים הנ"ל.

שירת דבורה משקפת ליכוד לאומי של כמעט כל שבטי ישראל כנגד משעבד נוכרי. השבטים שהוזכרו בשירת דבורה הם: אפרים, בנימין, זבולון, יששכר, ראובן, אשר, דן, נפתלי וגד (סה"כ 9 שבטים).

השבטים הללו השתתפו במלחמה (בניגוד לשבטים שלא השתתפו) מכיוון שהם היו ממוקמים באזור שהיה קרוב לאזור האש (האזור עם המלחמה הקשה יותר).

השבטים שהשתתפו באופן מעשי במלחמה, היו השבטים נפתלי וזבולון וזה מכיוון ששני שבטים אלו ישבו על הר והר מהווה יתרון אסטרטגי במלחמה מכיוון שהוא גבוה. פרט לכך, לכנענים היה נשק רב וכבד ולכן הם לא יכלו לעלות על ההר.

שירת דבורה הינו שיר חריג מכיוון שהוא מהלל נשים (שמעמדן היה נחות באותה התקופה) ולעומת זאת לועד לאימו של סיסרא.

המסר העיקרי לגבי זה שהושיע את בני ישראל מיד הכנענים הוא ה'. דבר זה מוכח בשני פסוקים:

"ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה…"

"ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין…"

המדיינים אינם תובעים מס שנתי (מנחה) מבני ישראל, אלא נוהגים לפלוש לשטחי הארץ המיושבת ולהשחית את יבולה. מצב זה מאלץ את התושבים להסתיר את היבול מפניהם.  בזמן שבין הפשיטות זרעו בני-ישראל את שדותיהם בחיפזון ואת היבול היו מסתירים במקום מחבוא.

המדיינים הגיעו כמו ארבה והשחיתו את היבול, את הבקר ואת הצאן עד כדי כך שבני ישראל לא יכלו לחיות.

כאשר התגלה מלאך ה' לגדעון, לא האמין גדעון שמי שהוא רואה היה ה'. כדי להוכיח שהדבר שאכן התגלה לגדעון הוא ה', ביקש ה' מגדעון להניח מנחה (מרק) לה' על סלע מסוים. לפתע, יצאה אש מן הסלע ושרפה את המנחה. לאחר מכן, האמין גדעון שמה שהוא רואה זהו אכן ה' ולכן פחד למות (הרי מי שרואה את ה' מת), אך מלאך ה' הרגיע אותו ואמר לו שהוא לא ימות ולאחר מכן נתן לו את השליחות.

ה' ציווה על גדעון להרוס את מזבח הבעל שהיה שייך לאביו (עובד אלילים). גדעון עשה כמצוות ה'. גדעון לקח איתו 10 אנשים וניפץ בלילה את מזבח הבעל והאשרה של אביו, ובמקומם בנה מזבח לה' ובו הקריב פר (כנראה שהפירוש הוא גדי בן ע?זים) לה'.

בבוקר, קמו תושבי האזור וראו את מה שעשה גדעון. מיד הלכו ליואש (אביו של גדעון) ודרשו ממנו להרוג את גדעון. יואש כמובן לא הרג את גדעון ואמר לתושבים שה' עזר לגדעון ולכן הבעל לא היה חזק מספיק (או משהו כזה J ).

בעקבות תקרית זו, קרא יואש לבנו, י?רו?ב??ע?ל, וזה מכיוון ש"יריב בו הבעל".

פרט לכך, זה שגדעון לא נהרג לאחר הריסת מזבח הבעל, מראה שזהו "אות הפוך" מכיוון שיד ה' מעורבת בכך.

גדעון לא היה בטוח אם ה' יהיה עימו במלחמה. לכן, ביקש גדעון ממלאך ה' שיוכיח לו שהוא יהיה עימו ע"י כך שיתן לו אות מסוים: גדעון הניח גיזה על האדמה ובבוקר שלמחרת ירד טל אך ורק על הגיזה ואילו האדמה נשארה יבשה.

גדעון עדיין לא האמין לה', לכן ה' נתן לגדעון עוד אות: גדעון שם בשנית גיזה על האדמה, ובבוקר למחרת ירד טל על כל הארץ ורק הגיזה נשארה יבשה.

ה' ציווה על גדעון שלא יוציא צבא גדול למלחמה כדי שאח"כ לא יחשבו שבני ישראל ניצחו בגלל הצבא הגדול שלהם. גדעון סינן את כמות האנשים שיצאו למלחמה ע"י מבחן מסוים הקרוי מבחן המים. במבחן זה, התבקשו החיילים לשתות ממימי הנחל. כל האנשים שירדו על ברכיהם ולקחו מן המים לידיהם ושתו נפסלו מלצאת למלחמה ולעומת זאת, אלו שהתכופפו ושתו בלשונם את המים, יצאו למלחמה (היו 300 אנשים כאלו). ישנן פרשנויות שאומרות שהאנשים שנבחרו היו דווקא אנשים חלשים יותר וזה מכיוון שה' רצה להוכיח שהוא גרם לניצחונם של בני-ישראל ולא הכמות הרבה שלהם גרמה לכך.

גדעון הלך לרגל (כמצוות ה') במחנה מדיין ושמע חלום שסיפר אחד המדיינים לחבריו:

"והנה צליל לחם ש?ע?ר?ים מתהפך במחנה מדיין ויבוא האוהל ויכהו ויפול ויהפכהו למעלה ונפל האוהל."

גדעון וחייליו החלו לרוץ בתקיעה בשופרות ובשבירת כדים ויצרו מהומה גדולה (והבהילו) במחנה מדיין. מיד החלו המדיינים במנוסה לכיוון נהר הירדן, אך השבטים נפתלי ומנשה החלו לרדוף אחריהם. כשהגיעו המדיינים לעבר הירדן, לכדו אותם אנשי שבט אפרים, הרגו את מנהיגיהם וניצחו במלחמה!

עבודת ה' בעירוב וביחד עם עבודת האלילים.

גדעון חשב שכוונתו של המלאך הייתה לכוחו הפיסי של גדעון. לעומת זאת, רש"י מפרש זאת כ"כוחו של גדעון ויכולתו להגן על עמו"; ואילו קויפמן מפרש את זה: "כוחו של גדעון בהזדהות עם סמל עמו, האמונה שה' יכול להציל את העם.