סיכום לבגרות בהיסטוריה על התקופה: בין שתי מלחמות עולם

א.      עיצוב גבולות המדינה.

ב.      הגנה על גבולות המדינה.

ג.        התחום הכלכלי.

ד.      הבעיה הדמוגרפית.

ה.      כינון משטר דמוקרטי.

א.      נתונים דמוגראפיים וסוציו-אקונומיים.

ב.      המדיניות הכלכלית כלפי היהודים.

ג.        החרפת המדיניות הפולנית כלפי היהודים בשנות ה-30.

ד.      התארגנות פוליטית והתארגנות היהודים כקבוצה לאומית.

ה.      חינוך.

ו.        התארגנות המיעוט היהודי במסגרות חברתיות ותרבותיות.

א.      המשבר הכלכלי.

ב.      המשבר הפוליטי-שלטוני.

ג.        התעצמות המפלגה הנאצית.

בעיצוב גבולותיה של פולין הייתה בעייתיות רבה. עם תום מלחמת העולם הראשונה, נקבעה עצמאותה של פולין בהסכמי ורסאי. בהסכם נכתב כי שטחי פולין יהיו השטחים "המיושבים לדעת הכל בתושבים פולניים". הבעיה הייתה של"תושבים הפולניים" לא הייתה זהות מוגדרת ולכן הייתה בעיה בקביעת גבולותיה של פולין.

בניסוחו של ווילסון ב-14 הנקודות ובהסכמי הפסקת האש הובטח שתוקם מדינת פולין עצמאית אך גבולותיה לא היו ברורים. פולנים רבים דיברו על "הגבולות ההיסטוריים" מן המאות ה-17,18 שכללו את אוקראינה, ליטא, שלזיה וכו'; שטחים שאוכלוסייתם בוודאי לא הייתה פולנית במאה האחוזים.

גבולה הצפון-מערבי של פולין נקבע במספר דרכים:

העיר דנציג שרוב תושביה גרמנים וחשיבותה הכלכלית מכרעת, הייתה נתונה לקונפליקט – הפרוזדור הגרמני חילק את גרמניה לשניים וניתק אותה מדנציג, שהייתה עיר נמל חשובה.

הגבול המזרחי היה אף יותר בעייתי מהגבול הצפון מערבי. בפתיחת ועידת השלום טען הנציג הפולני כי התנועה הלאומית בליטא ובאוקראינה היא יחסית חדשה ולכן זכותה עדיפה.

הצעה נוספת שלא זכתה לגיבוי הייתה הצעתו של הלורד קרזון, שר החוץ הבריטי, שהציע שקו הגבול (אשר עובר בתוך החלק המערבי של רוסיה) ייקבע עפ"י עקרון ההגדרה העצמית.

תוך מספר חודשים החל הצבא הפולני לנוע מזרחה במטרה להגשים את חזון פולין גדולה, אך תוך מספר חודשים הפך "הצבא האדום" (רוסיה) את המצב והגיע עד וורשה ושם נעצר בהתערבות צרפתית. בסופו של דבר נקבע הגבול המזרחי למעלה מ-200 ק"מ מקו קרזון.

המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה ופינלנד) שזכו לעצמאות נשארו אומנם עצמאיות, אך על חשבונה של ליטא ביצעה פולין מחטף של אזור וילנה (פולין כבשה את אזור וילנה שהיה מיועד להיות חלק מליטא). כך נוצר לאורך גבול זה מצב הדומה למצב שהיה בגבולותיה האחרים של פולין – המדינות השונות שאפו לתיקונים או לנקמה וראו בהסדר שהגיעו אליו כהסדר זמני בלבד. פולין, ליטא, ברית המועצות וגרמניה חיכו לשעת כושר.

פולין נמצאת בין שתי מדינות (גרמניה וברית המועצות) שיש להן פוטנציאל להתחזק ולמדינות אלו תביעות טריטוריאליות מפולין ולכן פולין מפחדת שהן יתקפו אותה או ילחמו נגדה בשטחה.

ב-1920 פולין עדיין לא צריכה להיות מודאגת מבחינה גיאו-אסטרטגית כיוון שצרפת ואנגליה משליטות באירופה את "שלום ורסאי" – את מערכת הסכמי השלום.

בנוסף, בתקופה זו גם מצבן של גרמניה ושל רוסיה לא היה כל כך טוב.

–          כוח צבאי קטן.

–          חוזה השלום "חותך" את גרמניה מכל הכיוונים – היא הוגבלה בנשק וצבא, טריטוריאלית וכלכלית.

–          עברה מהפכה קומוניסטית, מלחמת אזרחים.

–          עם מפגר ביותר (50% איכרים). אך יש להם פוטנציאל. אומנם ב-1920 המצב נורא, אבל יש פוטנציאל.

לפולין יש שטחים של המדינות הללו (גרמניה ורוסיה) ותושבים ממדינות אלו עדיין יושבים שם ויש להם תביעות טריטוריאליות על פולין.

פולין השקיעה חלק ניכר מתקציביה בפיתוח צבא גדול בכדי להגן על עצמה מפני שכנותיה שכן במקרה של מלחמה הופכת פולין לשדה הקרב.

כדי לחזק את בטחונה, חתמה פולין בתחילת שנות ה-20 על סדרה של בריתות שצרפת עמדה במרכזן.

צרפת מנסה ליצור משקל נגד צבאי מול גרמניה בגבול המזרחי. כמו כן, פולין מעוניינת שמישהו יגן עליה מפני הגרמנים. אלו למעשה האינטרסים של שני הצדדים לחתום על הברית.

לצרפת היה אינטרס חזק בברית עם פולין – לחץ פולני ממזרח על גרמניה (לצרפת יש גבול עם גרמניה והיא מחפש לסחוט את גרמניה מכל הכיוונים האפשריים, לכן טוב להם להיות בברית עם פולין כי היא יוצרת לחץ על גרמניה).

ככל שהתברר לפולנים שצרפת מצמצמת את צבאה, נטו להישען על בריתות אחרות.

צרפת חיפשה קשרים גם עם מדינות נוספות פרט לפולין. הבאות בתור היו שלוש מדינות "ההסכמה הקטנה" – יוגוסלביה, רומניה וצ'כוסלובקיה, שבדומה לצרפת ולפולין, היו מעוניינות לשמור את המצב הקיים. במהלך השנים חתמה צרפת הסכמים מדיניים וצבאיים עם כל אחת מחברות ברית זו ויצרה מערכת בריתות שעליה קיוותה להסתמך בבוא העת.

פולין מקבלת הגנה מברית זו בכך שקיימת ה"הסכמה הקטנה" והברית מאיימת על גרמניה, דבר המשרת את האינטרס הפולני.

פולין הייתה ארץ חקלאית מובהקת. כ-70 אחוז מאוכלוסייתה עסקו בחקלאות. חלק גדול מן האדמות היה בידי מספר קטן של בעלים. רוב האיכרים נאלצו להתקיים מחלקות קטנות שלא הספיקו לצורכי המשפחה, נדרשה רפורמה אגררית, כלומר – שינוי הבעלות על הקרקעות, והיא בוצעה בסדרת חוקים שהעבירו קרקעות לאיכרים ופיצו את הבעלים, אך שיטות העיבוד היו נכשלות, המיכון היה רק בראשיתו, ורבים מן האיכרים היו במצוקה כלכלית.

לבעלי האחוזות יש אינטרס להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא מכיוון שהדבר השתלם להם מבחינה כלכלית.

התעשייה, שהחלה להתפתח בשנות ה-20, נשענה על העובדה שפולין התברכה באוצרות טבע רבים (מכרות פחם, אבץ, ברזל ונחושת). למרות זאת, לא היו הכנסות המדינה גדולות וזאת מכיוון שרוב ההשקעות באוצרות הטבע באו מארצות חוץ, ולכן גם חלק גדול מהרווחים עבר למשקיעים החיצוניים. בשל התלות הזאת, כאשר היה המשבר הכלכלי בשנת 1929, המצב הפך לרע יותר.

התמורות (שינויים) שפולין ניסה לכונן בתחום החקלאות לא היו אפקטיביים משום שהאיכרות הייתה מאוד מפגרת בטכנולוגיה, בשיטות הייצור והאיכר היה בור ועם הארץ.

בתחום התעשייה, פולין ניסתה להנהיג משק אוטרקי (משק לתצרוכת עצמית) ע"י הטלת מכסי מגן על סחורה מחו"ל.

פתרון נוסף שננקט לשיפור מצבה הכלכלי של פולין היה הקמתו של נמל פולני, ללא תלות בעובדי הנמל והשירותים הגרמניים שבדנציג. לכן פיתחו לא הרחק משם כפר קטן בן כמה מאות תושבים, גדיניה, לעיר נמל גדולה, ובסוף שנות ה-30 כבר עברו דרך נמל זה 80% מכל המוצרים אל פולין וממנה.

10 מיליון (שליש מכל אוכלוסיית פולין) מבני האוכלוסייה הפולנית היו בני מיעוטים לאומיים – אוקראיניים, גרמנים, יהודים ורוסים שלא רצו להיטמע בעם הפולני.

– במערב פולין שכנו הגרמנים, באזור שלזיה (קרוב לגבול עם גרמניה).

– במזרח שכנו אוקראיניים, רוסים ובילורוסים.

– בצפון שכנו הליטאים.

– היהודים שכנו בכל רחבי פולין, בעיקר בערים.

בסוף מלחמת העולם הראשונה, היה חשש לפגיעה במיעוטים הלאומיים בפולין. לכן, חויבה פולין לחתום על "חוזה המיעוטים" (שנחתם בינה לבין ארבע המעצמות הגדולות) המבטיח למיעוטים הלאומיים בפולין את הזכויות הבאות:

חוזה המיעוטים היה התערבות של חבר הלאומים בענייניה הפנימיים של פולין. ראשי המדינה הפולנית והציבור הפולני לא קיבלו בהבנה הסדר זה, שהגן בעיקר על המיעוט היהודי ועל המיעוט הגרמני, שכן הסכם מקביל לגבי מיעוטים פולניים בגרמניה לא נחתם. אולם היה זה המחיר ששילמו הפולנים כדי לקבל את העצמאות בגבולות שנקבעו בסיסמת ההגדרה העצמית.

הממשלה ניסתה להפחית בכוחם של המיעוטים ע"י מדיניות כלכלית מפלה, כלומר – היא ניסתה להורידם ממעמדם הכלכלי. כמו כן, היא חתרה תחת האוטונומיה התרבותית-חברתית שהוענקה להם במסגרת חוזה המיעוטים. המיעוטים היוו גוש אופוזיציוני לשלטון והם לקחו חלק מהפעילות הפרלמנטרית.

ב-1921 התקבלה חוקת המדינה ושיטת הבחירות שהונהגה הייתה שיטת הבחירות היחסית, שגרמה לחוסר יציבות פוליטית-מדינית בשלטון וזאת עקב ריבוי המפלגות שלא איפשר הקמת קואליציה יציבה שתוכל לתפקד כראוי במדינה דמוקרטית.

ב-1926, לאחר 4 שנות זעזועים שלטוניים, ביצע פילסודסקי הפיכה ותפס את השלטון בעזרת הצבא. למרות שנבחר ע"י הסיים (הפרלמנט) לנשיא, ויתר על התפקיד והעדיף לכהן כשר ביטחון, תפקיד בו החזיק עד מותו, תשע שנים לאחר מכן.

פילסודסקי שלח את יריביו לכלא, אך מדיניות היד החזקה שלו הייתה מוגבלת – מפלגות לא פוזרו והעצורים שוחררו כעבור זמן מה. שלטונו נשען על ה"קולונלים" (הקצינים שלחמו לצידו למען עצמאות פולין). מפעם לפעם בוצעו שינויים בחוקה שצמצמו את סמכויות הפרלמנט וחיזקו את מעמד הרשות המבצעת שבראשה עמד פילסודסקי, הנשיא. לאחר מותו של פילסודסקי נחלשה הדמוקרטיה והלכה והגיע לשלטון "שלטון הקולונלים".

מספרם של היהודים היה כ-3 מיליון בין שתי מלחמות העולם בין שתי מלחמות העולם והם היוו כ-10 אחוזים מהאכולוסיה. היהודים הפולנים מתחלקים בין יהודי פולין הקונגרסאית, יהודי גליציה והיהודים הליטאים.

	פולין קונגרסאית	גליציה	ליטא
מיקום	לב פולין, וורשה, לודג'	דרום פולין – שטחים שבעבר השתייכו לאימפריה האוסטרו-הונגרית	אזורים רוסיים יותר מזרחיים וצפוניים – "ליטבקים"
דמוגרפיה	היוו כ-60% מיהודי פולין	כ-15% אחוז מיהודי פולין	כ-25% אחוז מיהודי פולין
עיור	80% מהם התרכזו בוורשה ובלודג'	עירוניים	עירוניים (התרכזו בעיקר בוילנה)
חברה	בגלל שהיו רוב, הם הפכו לדובריה המרכזיים של יהדות פולין		זלזלו בנטיות החברתיות-תרבותיות של יהודי וורשה וגליציה. אלה היו היהדות החרדית ביותר
כלכלה	עד המשבר הכלכלי ב-1928 מצבם היה טוב. הם עסקו בעיקר במסחר, מקצועות חופשיים, תעשייה ובעלי חנויות – המעמד הבינוני	מסחר, תעשייה קלה, מקצועות חופשיים – אך יש מרכיב דתי חזק	מסחר זעיר, עיסוקים ייחודיים יהודיים – שוחטים, חייטים, גבאים, רבנים וכו'
תרבות	רקע יהודי חזק, לאו דווקא דתי – עוברים תהליכי חילון	נטיות תרבותיות אוסטרו-הונגריות, תרבות מודרנית, מחשיבים את עצמם	מעוז של היהדות החרדית

–          יהדות בעלת מורשת יהודית חזקה. (בפולין הקונגרסאית יש יותר חילוניים)

–          עיור.

–          שמירה על זהות – אין התבוללות.

–          מבחינה מקצועית, הפרנסות של היהודים דומות.

מספר עניינים שבהם היו נבדלים היהודים מבני המיעוטים האחרים היו:

כוחו היחסי של המיעוט היהודי התבטא בכך שהם שלטו ברוב התפקידים במקצועות החופשיים (רפואה, משפטים, עיתונאים וכו') ורמת חייהם עלתה מאוד.

בעקבות כוחם העולה של היהודים, הם קיבלו מהממשל יחס מפלה לרעה ביחס לשאר המיעוטים – יהודים לא התקבלו לשירות הציבורי, לבנקים, לתחבורה הציבורית והופלו בתחומים נוספים.

יהודי פולין עוסקים בעיקר במלאכה ובמסחר. אין חלוקה למקצועות שונים, דבר המאפיין אוכלוסיה עירונית, מעמד בינוני. היהודים עסקו בעיקר בתעשייה קלה ומצומצמת – צורפות, סנדלרייה, מסחר קטן.

המקצועות העיקריים שבהם עסקו היהודים העירוניים היו מקצועות המסחר, שבו היו מעורים בעבר וכמו כן בתעשייה הזעירה והמלאכה וזאת בשל הנגישות הקלה יחסית לחומרי גלם, הצורך בהון מועט לפתיחת עסק והיכולת לפתוח בתי מלאכה במקומות קטנים, בבתים ובשעות נוחות. כמו כן, המדינה גם לא נתנה ליהודים להגיע לתעשייה הכבדה, כיוון שהיא הפלתה את היהודים לרעה.

–          ההבדל בין מסחר ותעשייה לא גדול מבחינת היהודים, לא מדובר בפרנסות בעלות התמחות גדולה ולכן קיימת הרבה ניידות.

–          80% מיהודים פולין עוסקים בתעשייה קלה, מלאכה ומסחר.

–          יהודים, מאז ומתמיד, כמעט ולא עסקו בחקלאות, כי היא מחייבת את היקבעותם במקום מסוים וכאשר יגרשו אותם, הם יישארו בלי כלום (היהודים).

–          יהודים רבים עסקו במקצועות החופשיים, וביניהם היו: רופאים (56% מכלל הרופאים היו יהודים), עורכי דין (35% מכלל עורכי הדין היו יהודים), עיתונאים (22%), מורים (43.3%), רוקחים ועובדי מעבדות (24.1%).

בין השנים 1921-1931 חלו שינויים מסוימים במקורות הפרנסה של יהודי פולין:

מדיניות הממשלה הפולנית	ההשפעה על היהודים
ארגון הכפר בקואופרציות, תמיכה כלכלית בהן ודרישה להשקעות עצמיות.	מתחרה בעסקים היהודים הזעירים המרוכזים בכלכלה חקלאית ("כלכלה יהודית" – תיווך בין האיכר היצרן לבין השוק).
"חוקי גרבסקי" – מיסוי מעמדות הביניים – המסחר והתעשייה הזעירים במטרה לתמוך כספית ולעודד את התעשייה המודרנית (תעשיית הנשק)	פגיעה ביהודים, המהווים את מעמד הביניים. היהודים לא יכולים להשתלב בתעשיות מודרניות.
1934, חוק התעשייה – סטנדרטיזציה של כישורים, איסור פתיחת חנויות ביום א'.	נישול היהודים מעסקי המזון, צמצום כושר התחרות של הסוחרים היהודיים, מקשה על השתלבות יהודים במפעלים.

עפ"י י. גרינבוים, בעבר היו שולחים יהודי פולין הקונגרסאית ויהודי ארצות הספר את תוצרתם ואת הסחורות שעברו מן המערב דרך פולין על השוק הרוסי הגדול. שוק זה אבד עתה לחלוטין והדבר גרם להידלדלותם וסתימת מקורות הפרנסה והעבודה שלהם. לכן, נשאר ליהודים רק השוק הפנימי, שבו המלאכה היהודית והתעשייה הזעירה מותקפות מכל צד, מוקפות ונדחקות ובכל צעד נתקלות במכשולים ובתחרות קשה.

למרות ששוויון הזכויות למיעוטים הובטח בחוקות המדינות השונות ובחוזי המיעוטים, בפולין הייתה מדיניות ממשלתית מכוונת להפליית היהודים לרעה משאר התושבים מבחינה אזרחית וכלכלית. ניתן להוכיח טענה זאת בהתבסס על חוקים ותקנות שהונהגו במדינות מזרח אירופה באותה התקופה, וגם בפולין:

התוצאות של המדיניות הכלכלית הפולנית כלפי היהודים היו שהמבנה המקצועי של היהודים לא משתנה (הם עוסקים רק במסחר ומלאכה), מה שגורם להתרוששות עצומה של יהודי פולין. כמו כן, ישנה גם אבטלה גדולה בקרב היהודים. (בתקופה זאת פורחות בקרב היהודים התנועות הציוניות והקומוניסטיות)

א.      שינוי במעמד החוקי של היהודים – אמנציפציה.

ב.      הכרה בזכויות היהודים כקבוצת מיעוט וחובת השלטון לסייע להם.

ג.        מחויבות פולין לחבר הלאומים בכל הנוגע לשמירת זכויות המיעוטים.

א.      אוכלוסיה יהודית גדולה ביותר, כ-9.8%.

ב.      ריכוז גבוה ביותר של יהודים בשטחי פולין המזרחית ובערים.

חלק גדול מיהודי פולין השתייך ל"תחום המושב", משמע, מדובר בקהילה יהודית ששמרה על אופייה ותבקש לפתח אותו גם בעתיד במסגרות יהודיות-דתיות ובמסגרות ציוניות.

פרנסות דומות – עוסקים בעיקר במסחר ובתעשייה: מסחר קמעונאי (שיווק תוצרת חקלאית מהכפרים לערים) ותעשייה קלה (מזון, עץ, טקסטיל). לא הייתה תעשייה מודרנית – ברזל, נשק, שמפותחת יותר במערב פולין.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הוקמו ברוב ארצות אירופה מפלגות יהודיות למפעילות מדינית נרחבת וביניהן היו: "אגודת ישראל" (האגודה), "המזרחי", הציונים, "פועלי ציון", ה"בונדאים" (יהדות אנטי-ציונית ואנטי-חרדית. שמאל חצי-קומוניסטי) וה"פולקיסטים".

ראשית פעילותן היה ב"מועצות הלאומיות", אך במקומות שבהן לא היו מועצות לאומיות, ניהלו רוב המפלגות היהודים מדיניות עצמית.

כבר בסוף דצמבר 1918 הקימו הציונים ואנשי "המזרחי" "מועצה לאומית זמנית" שהשתתפה בבחירות לאסיפה המכוננת הפולנית ומבין 300 ציריה היהודים נבחרו 11, שהקימו בתוכה סיעה יהודית לאומית. דוברה העיקרי היה יצחק גרינבוים.

המועצה הלאומית הזמנית ערכה מלחמה פרלמנטרית קשה, בכדי להכביד את הממשלה במאמציה לקפח את נציגות המיעוטים ע"י הכנסת שינויים בחוקי הבחירות. היא נקטה בדרך של שיתוף פעולה עם מיעוטים אחרים.

"בלוק המיעוטים" (שיתוף הפעולה בין היהודים למיעוטים האחרים) הפך במשך השנים לגורם חשוב במדיניות הפולנית. עם הזמן הוא זכה גם להצלחה גדולה יותר בבחירות. היהודים למעשה מנסים להקים קואליציה של כל המפלגות היהודיות. "גוש המיעוטים" היה תיאום עמדות בפרלמנט של כל המיעוטים – כיצד לפעול ואיך לממש את זכויות המיעוטים. כיוון אחד היה בעימות לוחמני עם השלטון ואילו הכיוון השני היה ב"אוגודה". הממשלה ניסתה לפזר את בלוק המיעוטים, תחילה ע"י הענקת ויתורים מסוימים לאוקראיניים וביולי 1925 ע"י ניסיון התפשרות ("אוגודה") עם הצירים היהודים. לפי הצעת הפשרה, הייתה צריכה הממשלה:

בנוסף גם עוד הקלות נוספות.

הממשלה הפולנית לא ניסתה להגשים את סעיפיה של ההצעה ואף בעקבות לחץ כלכלי ושיטות אכזריות של גביית המיסים, יהודים רבים היגרו מפולין. חלקם הגיעו לארץ ישראל בעלייה שכונתה "עליית גרבסקי", על שמו של ראש הממשלה הפולני של אז.

במהלך המאה ה-20 עבר חלק גדול מיהודי פולין תהליכי חילון מואצים. כעת יכלו היהודים גם לבחור את בית הספר המתאים לילדיהם, גם אם זה לא היה כפוף למערכת החינוך המסורתית.

כתגובת נגד, התרחבה ללא הכר מערכת החינוך האורתודוקסית ובראשה הישיבות הגדולות שבהן התפרסמה פולין בעבר. לצידן התפתחו גם ה"חדרים", ישיבות ותלמודי תורה חדשים של "אגודת ישראל" ו"המזרחי". אך בד בבד נפתחו ברחבי המדינה מסגרות חינוך חדשות עבור ילדים יהודים. בחלקם אומנם נשאר עדיין העיקרון המסורתי, ולפיו רוב שעות הלימודי הוקדשו ללימודי הקודש, אך גם הונהגו לימודים כלליים (היסטוריה יהודית, לימוד שפות וכו').

הנטייה הבולטת בתקופה זו היא של יהודים להיקלט במסגרות היהודיות החדשות שנפתחו אז על ידי "אגודת ישראל", "תרבות", "ציש"א" וכו'.

כתגובת נגד לחילון בקרב היהודים, התרחבה מערכת החינוך האורתודוקסית ובראשה הישיבות הגדולות שבהן התפרסמה פולין בעבר. לצידן התפתחו גם ה"חדרים", ישיבות ותלמודי תורה חדשים של "אגודת ישראל" ו"המזרחי".

במספר ארצות הסתעפה בקצב מהיר רשת בתי הספר העבריים של "תרבות", מיסודה של התנועה הציונית. כמו כן נפתחו גם בתי מדרש ללימודי מורים עבריים. מספר הלומדים בבתי ספר אלה בפולין לבדה הגיע לרבבות.

בתי הספר ביידיש של "ציש"א" בפולין היו קשורות למפלות השמאל ("בונד" ו"פועלי ציון") ואילו בליטא – ביידישיסטיים, מספר התלמידים היה קטן יותר.

ממשלת פולין לא הכירה בבתי הספר היהודיים בעברית וביידיש כבעלי רמה מספקת ללימודים גבוהים יותר ולא ראתה בהם בתי ספר היכולים להכשיר לעבודה במוסדות הממשלתיים. לקראת המחצית השנייה של שנות ה-30 כבר למדו יותר ילדים יהודים במוסדות חינוך פולניים מאשר במוסדות חינוך יהודיים.

אחת ההתפתחויות החשובות בתולדות הציונות מאז מלחמת העולם הראשונה הייתה הקמתן של תנועות נוער מגשימות: "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר" ותנועות אחרות. התופעה בלטה מאוד בפולין, שבה הצטרפו רבבות בני נוער לתנועות אלה והפכו אותן לכוח פוליטי חשוב. במרכז מצען עמדה השאיפה להגשמה לאומית יהודית. בין היתר הן קיימו עשרות רבות של "הכשרות", שנועדו להדריך את חברי התנועות ולכוונם לקראת צאתם להתיישבות בארץ ישראל.

הסיבות העיקריות להתפתחותן של תנועות הנוער היהודיות בפולין בשנות ה-30 היו בהחרפת האנטישמיות ובגלל המחסור במקורות פרנסה.

בעקבות השפל הכלכלי בעולם, גידול האבטלה בגרמניה, המיתון העמוק וצמצום הייצור, נוצר משבר כלכלי שהוביל למשבר חברתי ופסיכולוגי ולהרס האמונה בסדר הקיים, שתורגם לכישלון מוחלט של הרפובליקה הוויאמרית. המשבר הכלכלי חיזק את הקצוות הפוליטיים והכמיהה לגורם חזק אנטי-רפובליקני שיחלץ את גרמניה מהמשבר יצרו רקע ציבורי נוח לתמיכה בנאציזם, שהבטיח מוצא מההשפלה הלאומית ומהשפל הכלכלי.

עוד לפני "המשבר הגדול", אך במיוחד מאז שהוא התחיל להשפיע, זכתה המפלגה הנאצית להצלחות מקומיות ואלה גדלו ככל שהמשבר החריף והאבטלה גדלה. בשנת 1930 זכתה המפלגה ב-18.3% מקולות הבוחרים לרייכסטאג והפכה להיות לשנייה בגודלה. אפשר היה להבחין כי אין מדובר בהצלחה מקרית או חד-פעמית. בבחירות מקומיות או בבחירות לאיגודים שונים, הצליחו הנאצים הצלחה ניכרת. כאשר המשבר המשיך להעמיק והאבטלה צמחה, ההצלחה גברה עוד יותר ובשנת 1932 זכה היטלר למעלה משליש הקולות למשרת הנשיא ואילו הנאצים זכו ל-37.3% מקולות הבוחרים לרייכסטאג והפכו למפלגה הגדולה במדינה. השיקול של היטלר היה שמוטב לנסות להגיע לשלטון בדרך חוקית מאשר במרד. השיקול הוכיח את עצמו.

המפלגות של המרכז הפוליטי, המחזיק את הפוליטיקה, הולכות ומתרסקות ואילו השמאל (המפלגה הקומוניסטית) והימין הקיצוני (המפלגה הנאצית) מתחזקים והם מעוניינים לחסל את הרפובליקה. הם רוצים להשתמש במערכת הדמוקרטית כדי לחסל את הדמוקרטיה.

הממשלה, שנשענה בעיקר על מפלגות השמאל המתון ומפלגות המרכז, לא הצליחה לשכנע ביכולתה לחלץ את הגרמנים מהמשבר וכוחה הלך וירד. בשנת 1932 כבר היה רוב ברייכסטאג למתנגדי הרפובליקה ולמעשה המשטר הדמוקרטי חדל מלהתקיים כבר ב-1930.

הנאצים ניצלו זאת טוב יותר וגם השליטו טרור, וכך, באמצעות הדמוקרטיה יחד עם כוח הזרוע, זכו בשלטון. אין לדמוקרטים רוב בפרלמנט והם לא יכלו להעביר חוקים. הייתה אנרכיה פוליטית.

הנשיא מפעיל את המערכת הפוליטית באמצעות צווי חירום. כך למשל הוסמך הנשיא לפזר את הפרלמנט, להכריז על בחירות חדשות ולמנות ראשי ממשלה במטרה להבטיח שהמדינה תתפקד.

–          היו מערכות בחירות תכופות.

–          חוסר שיתוף פעולה בין הסוציאליסטים והמרכז לבין הקומוניסטים להצלת הרפובליקה.

–          חילופי שלטון מהירים וחוסר יציבות.

–          אנרכיה מתמשכת שבסופה מסמיך הנשיא את אדולף היטלר להקים ממשלה בראשותו.

"מפלגת הפועלים הגרמנית לאומית-סוציאליסטית" (המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית), נטלה על עצמה את התפקיד לערער את יסודות הרפובליקה החדשה. היא גייסה חברים להילחם ב"השפעות הזרות" על טוהר הגזע (כולל ה"השפעה היהודית"), במגמות אנטי-לאומיות, בהסכמי ורסאי ובמהפכה הסוציאליסטית. המפלגה נחשבה למפלגת אצולה ושל הבורגנות הגבוהה ולכן לא נשאה חן בעיני פועלים ובורגנים מהמעמד הנמוך יותר. השם "מפלגת הפועלים" ניתן לה בהמשך וגרם לכך שהיא הבטיחה לאחוז בשני הקצוות- הלאומי והסוציאליסטי". בשנת 1920 נערכה אסיפה מיוחדת שבה התקבלה תוכנית המפלגה בת 25 הנקודות וביניהן היו איחוד כל הגרמנים בגרמניה גדולה בהתאם לזכותם של כל העמים להגדרה עצמית ,ביטול חוזי ורסאי וסן ז'רמן, רק בני העם הגרמני יחשבו לאזרחים, היהודים לא יכולים להיות בני העם וכו'.

ככל שהמצב התדרדר, כך התחזק כוחה של המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית (הנאצים).

ככל שהאבטלה גדלה והמשבר הכלכלי-פוליטי העמיק, כך גדל כוחה של המפלגה הנאצית.  כמו כן, נעשה שימו בתעמולה רב-צדדית לקעקוע הרפובליקה (בין השאר באמצעות הפצת העיתון "דער שטירמר" ("המסתער") שבו הופיעו תמונות של היהודים ובהן הובלטו הדחייה, הכיעור ובעיקר ההשתוקקות של היהודי לנערות גרמניות בהירות-שיער) וגם שימוש באלימות וטרור (פלוגות הסער (S.A) שהי ומופקדות על שמירת הסדר באסיפות המפלגה והיו מפרי הסדר באסיפות של מפלגות אחרות. הם נלחמו ברחוב נגד יחידות מקבילות של קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים והטילו פחד על יריביהם. כמו כן הוקמה גם תנועת נוער, הנוער ההיטלראי).