החומר המסוכם
– האידיאולוגיה של המפלגה הנאצית.
– הנאציפיקציה של גרמניה – התבססות הנאציזם בגרמניה.
– מדינות החוץ של גרמניה הנאצית והאנשלוס.
האידיאולוגיה של המפלגה הנאצית
הולדת המפלגה הנאצית
המפלגה הנאצית נולדה בתפקיד המפלגה שתערער את יסודות הרפובליקה החדשה. "מפלגת העם הלאומית גרמנית" גייסה חברים להילחם ב"השפעות זרות", במגמות אנטי-לאומיות, בהסכמי ורסאי ובמהפכה הסוציאליסטית. המפלגה נחשבה בתחילת דרכה כמפלגה של האצולה ושל הבורגנות הגבוהה ולכן לא נשאה חן בעיני פועלים ובורגנים מהמעד היותר נמוך. עבור הצבא, הייתה המפלגה עוד מטרה למעקב, ולמטרת מעקב זאת נשלח אדולף היטלר, שלבסוף הפך לראש המפלגה. בכדי להגדיל את מספר חבריה, שינה את שמה ל"מפלגת הפועלים הלאומית-סוציאליסטית (נאציונל סוציאליסטית)", מפלגה שמבטיחה לאחוז בשני הקצוות – הלאומי והסוציאליסטי. אך סוציאליזם זה היה לאומי, גרמני.
בפברואר 1920 הוקמה המפלגה והתקבלה תוכנית בת 25 נקודות על האידיאולוגיה של המפלגה. במשך כשלוש שנים פעלה המפלגה בבוואריה, אחת ממדינות גרמניה, בהצלחה מוגבלת. היטלר כתב ספר בשם "מאבקי" (מיין קאמפף), שמתאר את דעותיו בעניינים פוליטיים, את דרכו הפוליטית עד למרד ואת תוכניתו לעתיד. השקפותיו של היטלר בספר זה הפכו יותר מאוחר למצע של מפלגתו.
האידיאולוגיה הנאצית
תורת הגזע
עפ"י תורת הגזע, העולם נחלק לגזעים. עפ"י תורה זו, בראש פירמידת הגזעים עומד הגזע הארי שהוא מקור כל הטוב בעולם. תורת הגזע מבוססת על התיאוריה של צ'רלס דרווין שעל פיה החזק שורד. תיאוריה זו נכתבה בכלל על בעלי חיים. היטלר יישם את תורת הגזע על החברה – דרוויניזם חברתי. כל אחד נולד לגזע מסוים ומבחינה ביולוגית הוא שייך לגזע שאליו הוא נולד. פותחו תיאוריות נוספות בהתבסס על הצד הביולוגי. עפ"י תורה זו, הגזעים הנחותים מפריעים לעולם לממש את עצמו.
הנאצים טוענים שהם יכולים לחלק את העולם בצורה ברורה לגזעים: ארים, שמים, צוענים, הגזע הצהוב וכו'.
ניתן מבחינה הגיונית לקבל את החלוקה לגזעים, אך השאלה היא האם הם שווים או לא.
רעיונה של תורת הגזע הוא שהאדם הוא תוצאה של תורשה בלבד – אדם ניכר בדמו. זאת בניגוד לאמונה שאומרת שאישיותו של אדם מורכבת מתורשה ומסביבה.
עפ"י תורת הגזע, הנישואין הם המשכיות הגזע – המרכיב התורשתי של הגזע נשמר.
בתורת הגזע יש לכאורה היבט מדעי – בדיקת עצמות, דם וכו'. עפ"י תורת הגזע, הגזע הארי נראה כאילו נוצר ע"י פ?ס?ל ואילו היהודים, למשל, מעוותים, אינם מוכשרים לעבודה וכו'.
מה שמשתמע מתורת הגזע הוא שהגזע הארי מתכונן מפני הגזעים האחרים שמנסים להרוס אותו באמצעות ערבוב גזעים. עפ"י תורת הגזע, הגזע הנחות מנצח בערבוב וכך הגזע הארי, "העליון", מתקלקל. הדרך להרוס את הגזע הארי פשוטה – להתערבב בציבור הגרמני. למשל ע"י שימוש בשפה הארית, שמיעת אמנות ארית – אלה הם המסוכנים ביותר לגזע הארי.
הגזע הארי חייב לשמור על טוהרתו. הפתרון לכך הוא שאת הגזעים הנחותים צריך (לפחות) לבודד מהחברה. הפתרון הקיצוני ביותר המשתמע מתורה זו הוא הפתרון הסופי – השמדה.
תורת הגזע היא למעשה גם אנטי-נוצרית (אנטי דתית). ההתנגדות היא לא רק על בסיס הומאניסטי, אלא גם על בסיס דתי.
"מרחב המחיה" ו"גרמניה הגדולה"
מרחב מחיה אמור להיות חלק מהטריטוריה של המדינה הגרמנית הגדולה. מרחב המחיה אמור להיות בשטחי הרייך שהוא כל שטח שיש עליו תביעה גרמנית היסטורית ועפ"י הגרמנים הם חלק אינטגראלי מגרמניה.
הנאצים אף מתכננים מצב של התפוצצות אוכלוסין ולכן מועלה הצורך בעתודות (רזרבות) של קרקע ליישוב התושבים. המדינה הגרמנית לא מורכבת רק מ"גרמניה הגדולה" ההיסטורית, אלא גם מטריטוריות שיספחו לרייך השלישי שיספקו אותם מבחינה פיזית. שטחים אלה מצויים במזרח אירופה (שטחי פולין וברית המועצות). גרמניה לוטשת עין לשטחי פולין ורוסיה כחלק ממרחב המחייה שלה. שטחים אלו הם מעבר לתביעות ההיסטוריות של הגרמנים על שטחים פולנים. אלו שטחי "מרחב המחיה". אם יהיו בשטחים אלה בני גזע נמוך, הם ישרתו את הגזע הגרמני. מרחב המחייה לא מתייחס לשטחים שלגרמניה יש תביעה עליהם, אלא רק על השטחים הנוספים שגרמניה מעוניינת לספח לרייך השלישי.
מלחמה כערך, לא אמצעי
עפ"י השקפותיו של היטלר, המלחמה היא נצחית והחזקים הם השורדים. לא היה כל ספק לגבי הדרך שבה רצה להגשים את חלומו ל"גרמניה הגדולה והטהורה" – מלחמה.
עליונות המדינה ופסילת הדמוקרטיה והקומוניזם
תפקיד המדינה הלאומית הוא לדאוג לשימור הגזע ואף להשביחו. מכאן גם החשיבות הרבה של המדינה, שהיא חזות הכל. ובאשר למשטר – האידיאולוגיה הנאצית שללה מראשית ימיה את הליברליזם והדמוקרטיה. היא ראתה בהם מוסר עבדים, שנועד להשליט את הגזעים הנחותים והחלשים על אלה העליונים. בתפיסה הנאצית, כמו בתפיסות פאשיסטיות וטוטליטריות אחרות, אין ליחיד רצון וזכות הכרעה משלו אל מול השאיפות והיעדים האידיאולוגיים.
המנהיג בתפיסה הנאצית
למנהיג בנאציזם יש תפקיד מאוד מרכזי – מנהיג טוטאליטרי ששליטתו מוחלטת. המנהיג הוא "אדם חזק" ש"עושה סדר" במדינה. המנהיג הוא העליון שבגני הגזע; בגזע הנאצי-הארי – אין שוויון, המנהיג הוא מספר אחת – העליון שבגני הגזע. הדבר לא מתבטא רק בכוח הפוליטי שיש לו, אלא גם בתכונות משיחיות – יודע העתיד. למנהיג יש "פיוז" מיוחד במוח – המנהיג הוא הפרשן הבלעדי של צורכי הגזע הארי. המנהיג יודע את האמת האחת והיחידה, שההמונים מבני הגזע הארי אינם יודעים אותה ומכאן נובעת יכולתו להנהיג. מאחר שקיימת רק אמרת – אי אפשר להתנגד למנהיג.
ביטול חוזה ורסאי
לפני שניתן יהיה לפרוץ מזרחה, יש להחזיר לגרמניה את השטחים שנגזלו ממנה בורסאי. לאחר מכן יש לאחד את כל הגרמנים האחרים היושבים בארצות השכנות. יש להחזיר לגרמניה את השטחים והכבוד שאבד לה בחוזה ורסאי.
אנטישמיות
הזרים שאליהם התייחסו הנאצים היו בראש ובראשונה היהודים המשתייכים לגזע השמי הנחות שכל התערבבות בו פוגעת בטוהר הגזע הארי ומנוונת אותו. שנאתו של היטלר ליהודים הייתה מאבני היסוד של השקפתו. הוא האמין כי בניגוד לגרמנים, היהודים מייצגים את כל הרע והשטני שבעולם. זוהי דת בינלאומית ובתור כזו, היא שולטת בהון העולמי ואת השפעתה ניתן למצוא בקרב הבולשוויקים ובין הקפיטליסטים במערב. הם אלו שגררו את גרמניה לתוך המלחמה, בגדו בה, ולבסוף אף גרמו להשפלתה.
תהליך התבססות הנאציזם ברייך השלישי (1933-1939)
המהפך הראשון של היטלר
ב-30 בינואר 1938, קיבל היטלר מידי הנשיא הינדנבורג את השלטון. תקופה חדשה החלה בתולדות גרמניה והעולם כולו. תוך זמן קצר קבע היטלר בחירות חדשות בראשית חודש מרץ והחל להטיל הגבלות שונות על פעולתן של המפלגות היריבות. בשבוע שלפני הבחירות, פרצה אש בבניין הרייכסטאג שבברלין. היטלר האשים את הקומוניסטים במעשה ובעזרת צו חירום שהוציא הנשיא, היטלר הורה להילחם בהם ובסוציאל דמוקרטים שהשמיעו רמזים רבים לכך שהנאצים עומדים מאחורי המעשה.
"חוק ההסמכה"
לאחר הבחירות, זכו הנאצים לניצחון גדול של 44% מהקולות. כעת יכול היה היטלר להקים ממשלה בעלת רוב מוחלט. כך נתאפשר לו להעביר את "חוק ההסמכה" (מרץ 1933) ובו אישר הרייכסטאג את סמכותה של הרשות המבצעת בראשות הקאנצלר לקבל כל חוק. הנימוק לכך היה ששעת החירום מחייבת ריכוז סמכויות. כמו כן, החקיקה החדשה עדיפה על פני כל חקיקה קיימת – החקיקה הנאצית מבטלת כל חוק קיים. משמעות חוק זה הייתה – ביטול הרייכסטאג ואיחוד הרשויות בגרמניה.
תהליך ה"תיאום"
הנאצים הקפידו לבצע תהליך של "תיאום" בין העם לבין המפלגה והשקפותיה. ב-1933 התקבל חוק שאסר על קיום מפלגות נוספות. תהליך התאום התבצע ע"י שימוש באמצעי שכנוע, רמייה או כוח. האיגודים המקצועיים פורקו ורכושם הוחרם. במקום איגודים אלה הוקמה "חזית העבודה הגרמנית" שדאגה לתנאי העבודה של העובדים ולבילוי ולבידור בשעות הפנאי. כמו כן, שביתות נאסרו לחלוטין, סגל המורים והמרצים באוניברסיטאות ובבתי הספר עברו "טיהור" יסודי, נערים הצטרפו ל"נוער היטלר" ונערות ל"ברית הנערות הגרמניות", עורכי עיתונים ועיתונאים הוחלפו, אמצעי התקשורת ההמונית הועמדו תחת פיקוח המשרד להשכלה עממית ולתעמולה בראשות גבלס.
נגד דמוקרטים ואנשי שמאל ננקטו אמצעים נוקשים. בתי דין עממיים שפטו כל מי שנאשם בפעולות נגד המשטר והמושגים "נאמנות" ו"בגידה" קיבלו פירושים נרחבים ביותר, בהתאם לאידיאולוגיה השולטת. אלפי בני אדם נעצרו ונכלאו במחנות ריכוז, שבהם שרר משטר נוקשה ואלים. לשם ביצוע משימות אלו הוקמו כוחות משטרה מיוחדים ובהם בלטה המשטרה החשאית – גסטאפו – ולצידה יחידות המשמר (S.S) שתפקידן היה לשמור על בטחון המדינה ומנהיגיה. יחידות אלו היו ממונות על מחנות הריכוז ברחבי גרמניה.
חיסול הצבא הנאצי הפרטי – "ליל הסכינים הארוכות"
בתחילת דרכה של המפלגה, המפלגה אימצה לעצמה יחידות להפעלת כוח, יחידות כמו-צבאיות, שנקראו "פלוגות הסער" (ה-ס.א). אלה מילאו תפקיד של שומרי סדר באסיפות המפלגה ומפרי הסדר באסיפות של מפלגות אחרות. ה-ס.א נלחם ברחוב ביחידות מקבילות של קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים והטיל פחד על יריביו.
לאחר עליית הנאצים לשלטון, החלה תסיסה גדולה בקרב פלוגות הסער. כוחות אלו, בראשות מפקדם רהם, טענו שיש לחולל "מהפכה שנייה" – חברתית, ולסלק מעמדותיהם את הקפיטליסטים ומפקדי הצבא השמרנים. רהם לחץ לשילוב כוחותיו בצבא ולמינויו לשר המלחמה. רבים ממנהיגי ה-ס.א ובהם מובטלים, האמינו כי לאחר עליית הנאצים לשלטון יזכו במשרות שמנות, על חשבון אלה שעימם "ייסגר חשבון".
התבטאויות אלה קוממו רבים בצמרת המפלגה והצבא. באותו זמן, נטה למות הנשיא הינדנבורג הישיש. היטלר ביקש לחסוך גם במשרה זו, שהמחזיק בה הוא גם מפקדו העליון של הצבא. כדי לממש כוונה זו הוא נזקק לתמיכת הגנרלים שדרשו מהיטלר לפעול.
ב-30 ביוני 1934 נקט היטלר צעד קיצוני – רהם ורבים ממנהיגי ה-ס.א נרצחו באותו הלילה ("ליל הסכינים הארוכות") ובהזדמנות זו חוסלו גם עוד כמה מן האנשים שהיטלר ראה בהם סיכון. פעולות אלה ביצרו את כוחו של היטלר בצמרת והרתיעו מתנגדים אפשריים במפלגה ומחוצה לה. כחודש לאחר מכן נפטר הנשיא והיטלר נטל גם את תפקיד הנשיא לעצמו והפך למעשה להיות ל"פיהרר" (המנהיג) של גרמניה והחיילים נשבעו לו אמונים אישית. בכך הוגשם עקרון המנהיג של האידיאולוגיה הנאצית והיטלר הפך להיות המפקד הראשי של הצבא.
נאציפיקציה בתחום החינוך והתרבות
בבתי הספר ובאוניברסיטאות שונו תוכניות הלימודים והותאמו לעקרונות המשטר וכמו כן סגל המורים והמרצים עבר "טיהור יסודי". בנוסף, הוטלה צנזורה כבדה על ספרים ועיתונים וכמו כן הופץ העיתון הנאצי. כל אלה למעשה שירתו את הנאצים בהפצת והנחלת האידיאולוגיה שלהם בעם ובביטול כל אידיאולוגיה אחרת והתנגדות אחרת.
צמיחת הצבא הנאצי
ישנן מספר אפשרויות למקורו של הצבא הנאצי:
– הצבא/המשמר של הנאצים – ה-S.A.
– הצבא הגרמני הוותיק, בוגרי מלחמת העולם הראשונה – ה"רייכסווהר".
נשאלת השאלה על מה יתבסס הצבא הנאצי.
רהם, שעמד בראש פלוגות הסער (SA), היווה איום כלפי היטלר. פלוגות הסער לא היוו חוט שדרה לצבא. הן היו אספסוף – פלוגות טרור. היטלר טוען שאת הצבא אפשר לבסס רק על הצבא הגרמני הוותיק
בלילה אחד, "ליל הסכינים הארוכות", היטלר ביצע את המהפך ורצח את ראשי פלוגות הסער. היטלר מקים לתחייה את המסגרות הישנות, שאוהדות את המפלגה הנאצי (הצבא הוא תמיד יותר ימני-שמרני). צבא זה הוא מלכתחילה צבא שמרני, בצבא זה ישולבו לפי הצורך פקידים נאצים שישמרו על כך שהצבא יהיה נאמן למשטר.
ריכוז הסמכויות
סיבות לכך שהדבר נעשה לאחר מות הנשיא:
– הדבר נראה יותר חוקי ויותר לגיטימי.
– הינדנבורג היה לעזר בשביל היטלר ולכן חיכה שימות כדי שלא יצטרך לפגוע במהלך כהונתו. הינדנבורג לא היווה איום להיטלר. הוא מעין בן ברית של היטלר.
– הינדנבורג הוא יקיר מלחמת העולם הראשונה והוא מסמל את גרמניה הצבאית שהיטלר מעוניין לפעול בה; הוא סמל גרמני יקר מהמורשת הגרמנית.
מה הדבר נתן להיטלר?
– היטלר הוא המפקד הכללי של הצבא – החיילים נשבעים לו אמונים אישית.
– הוא קיבל את הסמכות להוצאת צווי חירום – הוא יכול לשנות, בשם שעת החירום, את כל מערכת החיים היומיומית.
מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית 1933-1939
שלבים במדיניות החוץ הנאצית (אין צורך לזכור תאריכים בעל פה)
1933-1935:
1. פרישה מהחבר.
2. חוזה אי-התקפה עם פולין.
3. הסכם הצי עם אנגליה.
4. משאל העם בחבל הסאר.
5. פרישה מחבר הלאומים.
1936: הפלישה לחבל הרואר.
1936-1937: נקודת מפנה במדיניות החוץ.
10.3.1938: "אנשלוס" – סיפוח אוסטריה.
1.10.1938: קבלת שטחים מצ'כוסלובקיה.
מרץ 1939: חיסול צ'כוסלובקיה.
24.8.1939: חוזה ריבנטרופ-מולטוב, היטלר-סטאלין.
1.9.1939: הפלישה לפולין – פרוץ מלחמת העולם השנייה.
מטרות מדיניות החוץ של הנאצים
- חידוש הרייך השני והקמה של "גרמניה הגדולה" (ההיסטורית). הדבר כולל את פולין, אלזס ולוריין, שלזיה וכו'.
- הקמת צבא: עפ"י חוזה ורסאי אין צבא, רק מאה אלף איש ומהם 4000 קצינים. כמו כן, איסור להחזיק או לייצר נשק כבד. גרמניה מפורקת מנשק בניגוד למדינות אירופה האחרות. זוהי מטרה מיידית ותלויה רק בגרמניה. מהווה פתרון גם לאבטלה.
- ביטול הסכמי ורסאי: גרמניה היא מדינה רביזיוניסטית (מתנגדת למצב הקיים ורוצה לשנות אותו) שרוצה לטהר את שמה. היא מתנגדת להסכמי ורסאי. היא ואיטליה חותרות לשנות את המפה הטריטוריאלית של אירופה – "ציר רומא-פולין". הם מחכים לעיתוי המתאים.
- הרדמת מדינות אירופה שחוששות ביותר מגרמניה הנאצית (בעיקר מדינות מערב אירופה) למשל ע"י ברית אי-ההתקפה עם פולין.
- החזרת מעמדה של גרמניה כמדינה מובילה באירופה. במשך כל המאה ה-19 גרמניה היא מעצמה כלכלית וצבאית (גם מדינית) באירופה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמניה מדינה זניחה – היא לא במעגל ההשפעה באירופה.
- הגשמת האידיאולוגיה הנאצית: משטרים טוטאליטריים בעלי אידיאולוגיה מרגישים התחייבות לאידיאולוגיה. עקרון זה נכון במדיניות הפנים (נאציפיקציה) וגם במדיניות החוץ – הנאצים משנים את פני המדינה בהתאם לאידיאולוגיה שלהם. למשל: הגשמת רעיון "מרחב המחיה" – הנאציזם ירצה לממש רעיון זה באיזשהו שלב. הנאצים רוצים להשליט "סדר חדש" באירופה; המערכת הבינלאומית באירופה ובעולם צריכים יהיו בעתיד להתבסס על עקרונות נאצים – החזק שולט, אין שלום בין מדינות (שלום הוא מושג של חלש ושל מוסר – דבר מזויף). תהיינה מדינות שולטות, נשלטות ומנוצלות. יהיו גזעים שישרתו את הגזע הארי. היהודים אמורים להיות מחוסלים מן העולם. הנאצים מנסים להשליט את "הסדר החדש" רק ב-1941, לאחר שהגשימו את כל שאר המטרות, לאחר שגרמניה השתלטה על רוב אירופה.
הגישה שהנאצים מייצגים היא גישה מתגוננת – הגרמנים הם הקורבן, לא אירופה או היהודים.
הגשמת המטרות במדיניות החוץ
- פרישה מהחבר ומהוועדה לפירוק נשק באוקטובר 1933: הנאצים טוענים כי זכותם, כמו כל מדינה לאומית, להתחמש. הובטח כי אחרי גרמניה יפורקו שאר מדינות אירופה – אך זה לא קרה. לאירופה הדמוקרטית לא היו משאבים להשקיע בצבא, בגלל המשבר הכלכלי של 1929 וגם מכיוון שהמדינות צריכות "ללקק את הפצעים" לאחר מלחמת העולם הראשונה – חייבים להשקיע בשכבות החלשות שלחמו במלחמה. אנגליה וצרפת, שומרות על ה"שלום האירופאי הקיבוצי", מוותרות – הן מוצאות כל פעם סיבות למה לא להגיב בחומרה ו"לעמוד על המשמר" של חוזה ורסאי. לגישה זו של מדינות אירופה קוראים "מדיניות הפייסנות" והיא מלווה את המערב כל שנות ה-30. כאן היא מתחילה.
- הסכם אי התקפה גרמניה-פולין: הסכם זה נחתם בינואר 1934. פולין הייתה מעוניינת לתקוף את גרמניה, אך לא הייתה יכולה לעשות זאת כיוון שצרפת סירבה. לכן, החליטה פולין לחתום על הסכם אי התקפה עם גרמניה. האינטרס של היטלר בהסכם זה היה שבכך הוא ממשיך בתהליך ה"הרדמה" של אירופה. בנוסף, הוא ממילא לא יכול לצאת למלחמה – אין לו צבא, אירופה מיד תצא להגנתה של פולין על מנת לשמור על "השלום הקיבוצי". כך היטלר מעביר רושם שהוא אינו מעוניין לתקוף את פולין וכאשר יהיו לו הכוחות, הוא יתעלם מהחוזה ויתקוף את פולין. צרפת הקימה במזרח אירופה חזית מזרחית נגד גרמניה. מערכת בריתות זאת מחליפה את רוסיה. המשמעות של הסכם זה היא ביצירת שאננות בפולין ובמערב – מדיניות ההרדמה מצליחה. משמעות נוספת היא שאירופה אינה מגיבה לאתגרים שהיטלר מציב בפניה – "מדיניות הפייסנות" – קו זה מתגלה בתגובתה של אירופה לפעולות של גרמניה. באירופה של אותה תקופה שרר הלך רוח של פציפיזם – לא רצו מלחמה – זו אחת הסיבות למדיניות הפייסנות של אנגליה וצרפת כלפי גרמניה.
- משאל עם בחבל הסאר: חבל הסאר, על פי החלטת ועידת ורסאי, נמסר לניהול "חבר הלאומים" למשך 15 שנים. בתום מועד זה אמור להתקיים משאל, שבו יכריעו התושבים בדבר עתידו של החבל. קדמה למשאל תעמולה נאצית רעשנית, ובסיומה הכריעו התושבים ברוב גדול בעד "חזרה למולדת הגרמנית". היה זה ניצחון תעמולתי חשוב להיטלר והוא התעודד לקראת צעדו הבא, שהיה ההפרה הבוטה הראשונה של חוזה ורסאי- הקמת צבא בלא התחשבות בהגבלות.
- הסכם הצי עם אנגליה: בריטניה נקטה במהלך מפתיע. היא חתמה עם גרמניה (יוני 1935) הסכם ימי ולפיו, בניגוד לחוזה ורסאי, הכירו הבריטים בזכותה של גרמניה להקים כוח ימי, כולל צוללות, שיגיע עד כדי 35% מין הצי הבריטי.
- הפלישה לחבל הריין: במרס 1936 חצו כוחות צבא גרמני את הגשרים על נהר הריין ונכנסו לחבל הריין, שהיה מפורז על פי החלטות ועידת ורסאי. פרוז החבל, שגבל בצרפת, נועד למנוע התקרבות צבא גרמני לאדמה צרפתית ולהעניק ביטחון מארץ זו, וצעדו של היטלר הדליק נורות אדומות בפריז. אבל צרפת, בעקבות חולשתה הפנימית, לא הפגינה יד חזקה. בדיעבד התברר כי פעולה צרפתית הייתה עשויה לשנות את המצב. אולם הצרפתים לא הגיבו, פרוז חבל הריין בוטל, וצבא גרמני ניצב על גבולם. חבר הלאומים גינה צעד זה של גרמניה אולם אף הוא לא נקט כל אמצעי מעשי נגדה.
מדיניות הפייסנות של המערב
מדינות אירופה, בייחוד אנגליה וצרפת, אינן מגיבות לפעולותיו של היטלר, ומאמצות את מדינות הפייסנות. אירופה לא מגיבה לאתגרים שהיטלר מציב בפניה ולמעשה מעניקה לו יד-חופשית, למרות ההגבלות והאיסורים שהוטלו על גרמניה בהסכמי ורסאי.
הסיבות לכך:
1. הימנעות ממלחמה- המערב זוכר את אימת מלחה"ע ה-1; האבידות העצומות, המשאבים העצומים שהושקעו, מחיר-הדמים.
2. הסכם ורסאי נוקשה מדי ביחס לגרמניה- המערב חש שנשללות מגרמניה כמדינה זכויות יסוד שיש לכל מדינה ריבונית- להקים צבא, להתחמש, לטפח גאווה לאומית.
3. היטלר מרדים את המערב- מנסה להראות שהוא אינו מאיים על הסכמי ורסאי- הסכמי אי-התקפה עם פולין, אי-התערבות באוסטריה.
נקודת המפנה במדיניות החוץ הנאצית 1936-1937
מדוע שנים אלו הן נקודת מפנה?
נקודת המפנה נובעת מתמורות גיאואסטרטגיות באירופה וגם באסיה. בתקופה זו מתרקמת הברית בין המדינות הרביזיוניסטיות שמתנגדות ל"שלום הקיבוצי" והן תפעלנה בצורה מתואמת. יחסי המדינות בצדדים מתחילים להתגבש – מי נגד מי.
- פלישת איטליה לאתיופיה 1935/6: איטליה הייתה חלק ממדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה אך היא לא הייתה מרוצה מהישגיה. משנות ה-20 הייתה איטליה מדינה פשיסטית. המערב רצה לשמור את איטליה בצד שלו ולכן לא מגיבים לכיבוש זה. אך מצד שני, אם המערב ייתן יד לכיבוש של מדינה אחרת הוא ממוטט את המערכת החוזית שקיימת. המערב לא רוצה שאיטליה "תברח לו מהכלוב". עד עכשיו איטליה הלכה עם המערב, זוהי נקודת המפנה – המערב לא ידע כיצד להגיב.
- "ציר רומא-ברלין" 1936: זהו חוזה שמתאם את מדיניות החוץ והביטחון של גרמניה ואיטליה נגד אירופה. מה שהתחיל ב-1935 מקבל ביטוי דיפלומטי ב-1936.
- מלחמת האזרחים בספרד 1936: ברית צבאית בין ספרד לבין גרמניה. ספרד מיטלטלת שנים בין שלטון שמאל לשלטון ימין- בין רפובליקה לבין דיקטטורה. בבחירות בשנת 1935 השמאל ניצח והשמיד את המנזרים והכנסיות, הוציא את החינוך מהידיים של הכנסייה. פרנקו, גנרל ספרדי פשיסט, פלש בראשות צבא ימני ממרוקו לספרד ובזאת נפתחה מלחמת אזרחים בספרד. הוא פולש כדי לדכא את השמאל, את הרפובליקה. המלחמה ארכה כ-3 שנים לערך, כשכל צד בספרד ביקש תמיכה. רוסיה שלחה חיילים לטובת השמאל, הרפובליקה, המערב היה נייטרלי, מתנדבים אינדיבידואליים עזרו לשמאל. פרנקו חיפש עזרה אצל היטלר, ולבסוף גרמניה הייתה צד פעיל במלחמת האזרחים במובן של אספקת נשק, משלוח חיילים, והעיקר- תקיפות אוויריות נגד מטרות של הרפובליקה. נחתמת ברית בין פרנקו הפשיסט לבין היטלר.
- ברית האנטי-קומינטרן 1936: גרמניה-יפן. יפן היא המדינה החשובה ביותר בדרום-מזרח אסיה. משטר דיקטטורי שבראשו עומד הקיסר. יפן היא מדינה תוקפנית מובהקת ששוברת את כל המוסכמות המדיניות בדרום-מזרח אסיה. ב-1931 היא פולשת לסין- מהווה את הכוח המרכזי בדרום מזרח אסיה, המקבילה של גרמניה. קומאינטרן ההמנון של המשטר הקומוניסטי. הקשר בין ברית המועצות למדינות הקומוניסטיות בעולם שרוצות לעורר מהפכה קומוניסטית. ברית האנטי-קומינטרן- נגד ברית המועצות. איטליה מצטרפת גם היא לברית.
- החימוש המדהים של גרמניה 1937: ב-1937 ההשקעה של גרמניה בצבא היא פי שניים מההשקעה של צרפת ובריטניה גם יחד. הצבא הנאצי הוא המוכן, המצויד ביותר באירופה. מוכן גם מבחינה פסיכולוגית-מורלית. ההימנעות ממלחמתה היא אופיינית לדמוקרטיה.
- תזכיר הוסבך 1937: היטלר אוסף את המטכ"ל הגרמני- ראשי החילות, ומודיע להם על כוונתו לפתוח במלחמה ובפעולות צבאיות נגד אירופה. היטלר קבע כי מטרת גרמניה היא השגת מרחב מחייה.
סיפוח אוסטריה – "האנשלוס" 1938
המצב המשפטי – עמדת המערב
בחוזה ורסאי נאסר על גרמניה ואוסטריה להתאחד. החוזה הבטיח את עצמאותה של אוסטריה. עצמאות אוסטריה היא יסוד חשוב במערכת השלום של אירופה. האיחוד אינו רצוי עפ"י מדינות מערב אירופה. גרמניה לא מרוצה מכך. ב-1933 הקרקע מתחילה לבעור והתנגדותן של אנגליה וצרפת לאיחוד גוברת.
עמדתה של גרמניה
מבחינה משפטית: גרמניה מתנגדת לאיחוד והיא חותמת עם אוסטריה על הסכם אי-התערבות בענייניה של אוסטריה. ברמה המשפטית לפחות, היטלר גורם למערב לחשוב שאין לו כוונה לשנות את הסטטוס קוו המדיני באירופה.
מבחינה אידיאולוגית: אוסטריה הינה חלק בלתי נפרד מהרייך השלישי, מבחינה טריטוריאלית ומבחינת הגזע. היטלר מעוניין ברמה האידיאולוגית באיחוד עם אוסטריה.
עמדתה של אוסטריה
הסיבות להתנגדות אוסטריה:
- אוסטריה היא מדינה עצמאית שרוצה להישאר עצמאית.
- אוסטריה הינה דמוקרטיה למופת ולמרות שניסו לפזר את המפלגות הימניות, בגרמניה המצב עוד יותר גרוע – אין פרלמנט. הגישה הדמוקרטית עדיין חזרה באוסטריה ובגרמניה יש נטייה לטוטאליטריות.
- אוסטריה תעלם בתוך גרמניה ולא תשמור על זהותה.
- הדת – גם בגרמניה וגם באוסטריה הדת חזקה יחסית לעומת מערב אירופה . בגרב גורמים מסורתיים דתיים יש התנגדות חזקה לתורת הגזע, כיוון שהיא יוצאת נגד הנצרות. האוכלוסייה הדתית-מסורתית חזקה באוסטריה ולכן קיימת התנגדות.
מהצד השני, צומחות באירופה (וגם באוסטריה – בכל מקום שיש בו מיעוט גרמני) מפלגות נאציות שהן כמובן בעד איחוד עם גרמניה. גורמים אלה משתפים פעולה עם היטלר ומקבלים ממנו הנחיות איך לפעול.
שני מוקדים בתהליך ה"אנשלוס"
1934: הניסיון הראשון לאיחוד. המקור היה פנימי באוסטריה- המפלגה הנאצית, שזמן קצר קודם לכן הוצאה מחוץ לחוק. נעשה ניסיון הפיכה פנימית והוא נכשל. רה"מ האוסטרי נהרג בניסיון הזה אבל ההפיכה דוכאה. היה ידוע במקצת שהיטלר הוא שיזם את ההפיכה. היטלר מושך בחוטים ומעודד את הנאצים האוסטריים. צבאית, גרמניה לא התערבה. אחת הסיבות הייתה ההתנגדות של מוסוליני לאיחוד הזה, מפחד מגרמניה נאצית. איטליה קידמה צבא לכיוון הגבול האוסטרי כדי לחסום פלישה אפשרית של גרמניה לאוסטריה. מוסולוני והיטלר עדיין אינם בני-ברית.
1938: נקודת הרתיחה (ארכה כחודש בלבד). היטלר נחרץ בעמדתו לספח את אוסטריה. עכשיו הוא כבר חזק מאוד (1937- היטלר מבסס את כוחו מבחינה מדינית ומבחינה צבאית). הוא יכול להרשות לעצמו לעקוף את הסכמי ורסאי גם מבחינה טריטוריאלית ממשית. היטלר מתערב בפוליטיקה האוסטרית בצורה פעילה. הוא מקומם את המפלגה הנאצית, שבראשה סייס אינקווארט ומעודדם להפיכה. מצד שני, היטלר יוצר משבר ביחסים עם אוסטריה ומציב אולטימטום בפני ראש הממשלה האוסטרי, שושניג.
באולטימטום אלמנטים שונים:
– מינוי המנהיג הנאצי באוסטריה לשר פנים.
– הבטחת עמדת כוח למפלגה הנאצית באוסטריה.
– דרש שיתקיים באוסטריה משאל עם בנוגע לשאלת האיחוד.
אם שושניג לא יבצע את כל אלה- היטלר מאיים בפלישה. רה"מ נלחץ, איבד את העשתונות, כשהוא יודע שלא יקבל שום עזרה מהמערב, וכן שגם מבחינה פנימית יש לו בעיות (רבים באוסטריה קוראים לאיחוד). רעיון האיחוד עם גרמניה הופך אט-אט למקובל על הכלל. 1934- היטלר מוקצה, 1938- גרמניה בעמדת כוח. היא מדינה חזקה ש"מצפצפת" על הסכמי ורסאי. שושניג נלחץ גם מבחוץ, גם מבפנים, וגם מבחינה אישית. הוא מתפטר, סייס הפוך להיות רה"מ והוא מזמין את גרמניה לעשות סדר. צבא נאצי פולשה לאוסטריה, מתקבל בהתלהבות עצומה. באותו רגע, אוסטריה נבלעת בחיק גרמניה.
המשמעות של ה"אנשלוס"
1. גרמניה הופכת להיות מעצמה אירופאית– המעצמה החזקה מבחינה טריטוריאלית, צבאית וכלכלית. מעצמת-על.
2. ב-1938 כבר ברור שהשלום הקיבוצי הולך ומתמוטט. כל המסגרת המדינית משתנה. העצמאות של אוסטריה היא מרכיב חשוב בהסדרי ורסאי—> זהו שינוי טריטוריאלי, כבר לא שינוי רק בהלך-הרוחות. שינוי בשטח.
3. הנקודה הגיאואסטרטגית- איום של גרמניה על צ'כוסלובקיה מכיוונים חדשים לחלוטין. הנאציזם בא במגע טריטוריאלי בשכנות עם מדינות גובלות. מדינות הבלקן- רומניה,
בולגריה—> השכנות להיטלר מסוכנת.
4. אוזלת ידו של המערב- פאסיביות, היעדר מעשים, חוסר התערבות. המערב זניח לחלוטין, אינו בר-השפעה בכל הנעשה